פיקאסו-הדרך הלא קלה לאושר
זה היה בין סוף גיל ה-15 לבין גיל-17,גרתי בעיירה קטנה וציורית לפרקים גם תיירותית, מהלימודים כבר פרשתי, אבי עבד עבודת פרך בתחום הברזל, לא אשכח את ריח הריתוך שהביא איתו הבייתה כל ערב, ואימי הייתה עקרת ביית למופת, ואפילו פעם בשבוע היא הכינה עוף, אם אבא הסכים כמובן, ילדותי הייתה ענייה, אך רצופה בחווית ואני?אני ציירתי אנשים על החוף בשביל לעזור קצת לכלכלת הבית.
כל בוקר חבשתי את הכובע המיוחד שסבא העניק לי,לקחתי איתי את העפרונות המיוחדים שאבי קנה לי מכספו האחרון ויצאתי אל החוף,ענני נוצה כיסו את השמיים בדרך קבע,כאילו אלוהים עושה לי תפאורה בשביל הציור הבא, ציירתי אנשים מכל הסוגים, זוגות אוהבים, אבים ובנים, ואפילו סבתא רבא ושתי נינים, התמלאתי באהבה למרות קשיים רבים וימים בהם חזרתי לביתי ללא פרוטה כשלא הייתי מסוגל להביט בעיניה של אימי.
החודשים חלפו, הגיעה עונת התיירות ועבדתי מאוד קשה,חזרתי הבייתה כל יום עם סכום זהה לזה שאבי עושה בחודש, אימי התמלאה גאווה,חלפו השנים,ובניתי בתים וארמונות בעזרת היד שלי…
האמינו בעצמכם, על החתום
פיקאסו
תגובות (1)
נחמד..אבל יכולת להאריך!! יכולת לתאר מה היא הרגישה ואיזה קשיים היו לה בציור..היית יכול לתאר את החוף עד כמה שהוא יפה. מרענן. או להפך..שהוא ריק. מזוהם ומגעיל..
היית יכול לתאר את האנשים, את האבא במרקאה החיצוני ובאופי..אתה מסוגל ליותר!!!
אתה יכול לעשות יותר!!
א.מ
רציתי לציין שלא באתי על מנת לפגוע או להעליב..אלא כדיע לשפר וללמוד..