the light

בס"ד
פרק א

היא החליטה.
היא לא תוותר על עצמה רק כי הוא וויתר עליה.
יש עוד הרבה אנשים אי שם שיאהבו אותה, כמו שהיא, ללא טענות.
"הבעיה איתך היא שאת לא נותנת מספיק.." אמר והחזיק בידו את יד האישה האחרת, האישה שאיתה היה בזמן שאמר לה שהוא אצל סבתו החולה.
היא הסתכלה עליו, עדיין לא מאמינה שהוא עושה לה את זה, היא אהבה אותו כל כך, נכון, אז לא עשתה מעשים עם גופה אלא עם ליבה, היא לא חשבה שהאהבה צריכה תקדים או אמצעים בכדי לשמרה, המגע הגופני הוא אינו חובה כשהאהבה בוערת, לפחות כך חשבה שהוא חושב גם כן, כנראה טעתה, הוא לא רצה את ליבה, הוא רצה את גופה, לסמן "וי" ברשימת הבנות שהשיג.
"את צריכה להבין שגם לי יש צרכים.." אמר לה ונגע בכתף הבחורה שאיתו, היא חייכה, רוני הסתכלה עליו, היא כבר גמלה בליבה את ההחלטה, עכשיו צריך ליישמה.
"הבעיה איתי?" שאלה וניסתה שלא לבכות ולא להראות לאדם שאהבה במשך חצי שנה והפך ליצור בתוך שנייה, לאדם זר, מרוחק שלא נשאר בו שום שמץ אהבה אלייה, אך דמעותיה זלגו, "אני הבעיה?, אתה, אתה הבעיה!" צעקה וראתה כיצד אנשים מתקהלים סביבם, הם בשוק מרכזי, ולאנשים תמיד יש את היצר החטטני.
הוא הסתכל עליה, "שנינו יודים שאין לך מה לומר, וותרי.
היה נעים להכירך, לא יותר.." אמר וחייך, היא הסתכלה עליו, כיצד אהבה אותו?, כיצד לא ראתה את פניו האחרות, הוא בגד בה מאז ומתמיד אך היא סירבה לראות, את ההודעות שהיה שולח באמצע הלילה כשהיו יוצאים לסרט, את האיחורים שלו לדייטים, היא ראתה את זה, אך סרבה להאמין, כנראה שזה היה חייב לקרות, להתנפץ לה בפנים.
היא הסתובבה ולקחה בלון עם מים שהיה ליד שמאחוריה, "נכון, אין לי מה לומר, אך יש לי מה לעשות!" צעקה וזרקה עליו את בלון המים, "את משוגעת?!" צעק וניגב את פניו הרטובות, "כן אני משוגעת!, אני חייבת להיוית משוגעת אם אהבתי יצור כמוך!" צעקה ובכתה, "מה? יצור?" שאל והסתכל עליה, "בוא נלך.." האישה אמרה לו, הוא נאנח, "שיהיה לך חיים טובים.." אמר והלך.
והיא נותרה שם, הסתכלה על הרצפה, דמעותיה זולגות ללא הרף, ליבה דופק מהר, ראשה כואב, רגליה חלשות מכדי לעמוד.
היא הסתובבה והלכה משם.
"איימי, אני בבית.." אמרה כשנכנסה לבית שלה, היא גרה עם אחותה, הוריה נפטרו לפני חמש שנים בתאונת דרכים.
הביךת היה חשוך, כשהדליקה את האור הם קפצו, "מזל טוב!" צעקו חבריה וחייכו, אחותה ניגשה אליה, "מזל טוב אחות, יום הולדת עשרים ושתיים שמח!" צעקה וחיבקה אותה, "נכון, היום יום ההולדת שלי.." אמרה בשקט, היא לא נהנתה מחברת חבריה באותו לילה, היא הייתה עצובה מידי בכדי להנות, "לילה טוב.." אמרה לאחותה ונכנסה לחדרה, היא נשכבה על המיטה ונרדמה.

פרק ב

היא קמה בבוקר והכינה כריכים לאחותה, היא בת שש עשרה, עדיין בתיכון, "איימי!, בואי לאכול וקחי את כריכיך!" צעקה ושתתה שוקו חם, "תודה אחות!" אמרה בהתלהבות והתיישבה לאכול.
"ביי, יום טוב!" צעקה איימי כשרוני הקפיצה אותה לתיכון, "ביי" אמרה וחייכה, היא המשיכה בדרכה לעבודה.
היא נסעה בכביש, הכביש היה ריק, היא החלה לבלום, הרמזור אדום,היא כופפה את ראשה כדי לסדר את החגורה ואז ראתה אותה, תמונה קטנה שלה ושל דן, הבחור שזרק אותה, הדמעות עלו שוב, "אהה!" צעקה כשהמכונית נתקעה במכונית אחרת, היא הרימה את ראשה, הנזק לא כל כך גדול אם היא מסוגלת להרים את ראשה.
היא יצאה ממכוניתה, "יופי, זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו.." אמרה וסגרה את דלתה.
"את משוגעת?!" שמעה צעקה, היא הסתובבה לאחור וראתה אותו, בחור גבוה עם עינים חומות ושיער בלונדיני, "אדוני, אני מצטערת מאוד.." אמרה והסתכלה עליו, "מה?, מצטערת?, הרגע את נתקעת במכונית שלי!, תראי את השריטות!" צעק, "אדוני, זה היה בלי כוונה.." אמרה והסתכלה על מכוניתו, "זה לא כזה נורא…" אמרה, "מה?" לא כזה נורא?, יש לך מושג כמה המכונית הזו שווה?" שאל, "אני אשלם.." אמרה, "ואת, שלא תחשבי שלא ראיתי שלא הסתכלת על הכביש!" אמר, היא הסמיקה, "זה באמת לא היה בכוונה.." אמרה, "לא בכוונה?!" צעק, "וואי!, אולי תירגע?!, כולה שריטה מה אתה מגזים?! יש לי הרבה דברים לעשות !, תביא את החשבון וזהו!" צעקה, "מ-מה?, צעקת עליי עכשיו?!" צעק, "מה?, אף פעם לא צעקו עלייך, אוי מסכנון, תביא כבר את החשבון!" צעקה, "אין בעיה!, חמש אלף!" צעק, "מה?! חמש אלף?" צעקה, הוא התקרב והראה לה את שווי המכונית, "ואני אמור לקחת יותר.." אמר והושיט ידו, "מה נראה לך שיש לי ביד חמש אלף?" שאלה, "א-אני אביא מהמכונית.." אמרה וחייכה, הוא הנהנן, "מהר.." אמר והצביע על מכוניתה, היא הלכה למכוניתה, נכנסה אליה והתיישבה מאחורי ההגה, "אני ממש מצטערת אבל אני מאחרת והיום הבוס החדש מגיע, פעם הבאה, בכול מקרה אתה עשיר.." אמרה והתניעה את מכוניתה,היא החלה לנסוע, כשחלפה על פניו אמרה "אני ממש מצטערת, אל תדאג יום אחד אחזיר את כספך!" אמרה וחייכה, "מה?!, חזרי לפה! הוי! עצבנית! חזרי לפה!" צעק, אך היא נסעה, "איייי, לעזאזל!…" אמר ובעט באדמה.

"בוקר טוב!" אמרה כשנכנסה למשרד, "בוקר אור!" אמרו הח'ברה.
"שמעת שהיום הבוס החדש מגיע?, שמעתי שהוא חתיך.." אמרה חברתה לולה וחייכה, "אוי, הוא בטח סתום, אם אביו השאיר לו את החברה ומנע ממנו לבצע פעולות…" אמרה רוני וצחקה.
"הוא פה!" צעקו הבנות ויפיפיו עצמן, רוני קמה, "רוני, לכי אליו, הראי לו את המקום, אחרי הכול את המועסקת.." אמר המנהל הכללי, היא היחידה שעוד לא חתמה על חוזה קבע עם החברה, בנתיים היא זמנית והיא עושה את כל העבודות השחורות, "כן אדוני.." אמרה וקמה, "יואו, כיף לך!" צעקה לולה, רוני חייכה ונכנסה למשרד הבוס.
"בוקר טוב אדוני, אני רוני, ממחלקת ארגון, נעים להכירך," אמרה וחייכה, הוא הסתובב אליה, "נעים להכיר אות..או! עצבנית!" צעק, היא הרימה את ראשה, "מה?" שאלה והסתכלה לעיו, "אוי לא.." אמרה והורידה את ראשה כשהבינה שהבוס החדש הוא האדם מהבוקר…
"וואו, ואני בדיוק חשבתי מתי אראה את פנייך שוב, אחרי הכול את חייבת לי.." אמר וחייך, "ואו, זה פשוט מושלם…" אמר וחייך, "א-אדוני, היום בבוקר הייתה אי הבנה, לא התכוונתי באמת לברוח, פשוט לא רציתי לאחר.." אמרה והסמיקה, הוא צחק, "אז מזל שאני הבוס שלך, לא?"…