סיפור החיים שלי-המשך.

אחרי שהמורה הציגה את עצמה וביקשה מכל התלמידים להגיד את שמם ולספר עליהם. התחלנו בשיעור חברה. כי השיעור הכי קל לכל ילד מתחיל (שנמצא בכיתה א') אני הייתי שקטה, וגם בהטחתי שתמיד אהיה שקטה בשיעורים אלה, כי אני ילדה שאוהבת לשמור כל מקרה בתוך עצמה, הבטחתי גם לעצמי שבקושי אספר למורה את הריב, או כל דבר אחר. אחרי שנשמע צילצול, המורה אמרה שזה בישבילה. לקח לי זמן להבין מזה אומר. אחרי עוד שעה אמרה המורה שמותר לצאת להפסקה. בהפסקה הייתי שקטה, לא ידעתי מה עושים בהפסקה של בית ספר… אחרי שהגיעה הילדה שהפכתי איתה לחברה טובה., התחלנו לדבר עד שהגענו לביניין שבו משחקים הילדים הגדולים, ועברנו שם, הגענו לאזור יבש ביותר עם מעט צל, "המדבר של בית הספר אמרה" החברה. התחלנו לצחוק מהשם הזה.. שהתגלה כשם שנתנו על השנה הראשונה כנהיה בית ספר.. כך חשבנו כי מורה אחת צעקה על ילד שזורק את החול ובמשפט שהיא אמרה היה את זה: "למה את זורק את החול שנמצא במדבר בית הספר" היה כיף לגלות שזה שם תמידי! אחרי המדבר היה אזור צר, עם שיחים ירוקים וכמה עצים בגודל של ילד בכיתה היי (ה)
"ג'ונגל בית הספר" אמרתי והתחלנו שוב לצחוק. כמובן שלא סיפרנו על עצמינו כי קודם צריך לבטוח באחת והשניה כדי שאף אחת לא תגלה כלום.