סיפור חייה של לוטם

לפעמים רוצים לברוח מהכל. לברוח מהחיים, לנוח. בלי לדבר, להיות תלוי במישהו. לא כך?
אבל אני ברחתי, ואז נפלתי, ונשרטה לי הרגל, ואיבדתי כל כך הרבה דם עד שבמצב כלשהו מצא אותי נער בן גילי ולקח אותי למיון. הוא הציל את חיי. חטפתי זיהום ובלעדיו הייתי מתה.
כעבור עשר שנים פגשתי בחור והוא הזמין אותי לדייט. התגלה שהוא זה שהציל אותי ביום ההוא. התחתנו, וילדנו ילדים.
והכל התחיל כתוצאה מבריחה מהבית, מהמציאות, שהביאה אותי למציאות אחרת, בה אני אישה נשואה עם ילדים.
לעיתים החיים לא היו כמוהם בלי הטעויות הקטנות והגדולות שאנו עושים לא כך?