סיפור לחיים 3>- תנסו ותראו איך תצאו אחרת.
הייתי לבד, הייתי בודדה.
הרגשתי חלולה.
הרגשתי נבגדת.
לא הצלחתי לברוח, ולא אצליח לברוח.
לא הצלחתי לברוח מהעולם, לא הצלחתי לברוח מהחיים.
למה? למה הגורל שלי שונא אותי כול-כך? מה עשיתי?
סך-הכול רציתי לעשות קצת טוב בעולם, ריצתי לראות את הים, את האור, חיוך של ילד, את השקיעה.
רציתי לבנות משפחה,ילדים, חברים.
רציתי לאהוב.
אבל לא, הוא לא אפשר לי.
הוא גרם לי צער, בכי, עצב.
רציתי לברוח, אבל לא הצלחתי.
ועכשיו, אני כבר לא כלום.
אני כמו הרוח על המים, אני כמו הצחוק שעל הבכי, אני כמו חיים על המוות.
אני לא כלום.
האם באמת יש חיים אחרים? האם באמת יש חיים טובים יותר?
את זה לעולם לא תדע עם לא תנסה.
אבל לא אני, לי אין למי לגרום עצב.
אני מתה מהסקרנות שהתעוררה בתוכי, אני רוצה לראות, להאמין, אני מתגעגעת אליהם, אני רוצה לראות אותם, לראות אותם מחייכים, צוחקים, בוכים, כועסים ומאוכזבים. אני רוצה לחבק אותם סוף-סוף, אני רוצה להרגיש את עורם, לראות את פניהם ולשמוע את פעימות לבֶּיהֵם.
יש לי רק אותי ואת ליבי, שאומר לי ללכת קדימה, לפרוש ידיים וליפול ולהרגיש את הרוח על פנייך, להרגיש את תחושתך האחרונה מהחיים.
כנראה שלעולם לא אדע עם יש, הרי אני בכול מקרה אגיע לגהינום, לא כך?
הרי הגורל שונא אותי, למה שלא ישנא אותי עד הסוף?
עד הסוף המר.
זה מה שיש לי להגיד. שאל תעשו ואל תיהיו.
רק אתם, רק אתם עושים ורק אתם נייהים.
תזוז, תקפוץ, תשמח, תרקוד, תן לעצמך להיות אתה.
אלה דברים שלא יכולתי לעצמי.
לא להיות עצמי.
האם אני כבר מתה?
האם אני בגיהנום?
האם הגעתי לַמקום?
רק דבר נישאר לעשות.
לפקוח עניים ולגלות.
אבל אני לא רוצה, אני לא רוצה לראות ולגלות מה הגורל הכין לי הפעם.
פשוט לעמוד ולחכות.
לחכות למה? לאהבה? לחיים? להזדמנות שנייה?
הרי בכול מקרה אני כבר לא כאן, אני למעלה או למטה.
תחליטו אתם, הרי כבר גורלי לא נמצא בידי אלה בשלכם.
מהו הדבר שעושה אותנו לבני-אדם?
זה לא משהו בר-תכונות.
אי-אפשר לשים אותו בשבב.
זה חוזקו של הלב האנושי.
מה שעושה אותנו למי שאנחנו.
תגובות (0)