ספר הבדיחות (פרק 2)

ג'יימס פשוט עמד שם ולא זז. הוא היה שקוע בחלומות. היא באמת דיברה אלי?! ג'ייד?! אין סיכוי! הוא חשב לעצמו. בדיוק כשהתחיל לדמיין את החתונה שלהם וחיוך חולמני עלה על פניו, טפיחות חזקות במיוחד על גבו העירו אותו מהרהוריו. הוא עצם את עיניו לרגע, נשם עמוק, והסתובב. כמובן, אלה היו בראד, ג'ון, ופיט. אלא מי? מי יכול להכאיב ככה לגב של ג'יימס חוץ משלושת הבריונים של בית הספר?… הוא התבונן בהם.
בראד היה גבוה ושרירי מאוד, לפחות הרבה יותר מג'יימס, והייתה לו צלקת על הלחי שהעידה על קרבות קודמים. ג'ון היה גם הוא גבוה ושרירי, וכתפיו היו ממש רחבות. היה לו קעקוע של גולגולת על היד, שתמיד כשעיקם אותה הקעקוע נראה מרתיע אפילו יותר. ופיט… פיט בכלל לא נראה כמו בריון. הוא אף פעם לא הציק לאנשים, אמנם החזות שלו הייתה די מאיימת, אבל… כמעט אף אחד לא שמע אותו מוציא הגה מפיו. ג'יימס תמיד חשב שפיט בכלל לא שייך לבריונים, פיט תמיד נראה לו, כזה… אחר כזה, הרבה יותר ידידותי מבראד וג'ון. אבל כל שאר בית הספר חשב ההפך. פיט הוא פשוט מסתורי. אפילו הפנים שלו תמיד מוסתרות בכובע של סווטשרט. אף אחד לא יודע עליו כלום. רוב הילדים בבית הספר מהמרים שהוא הכי מסוכן בחבורה של הבריונים, ולכן אף אחד גם לא מעז לדבר איתו ולהתעסק איתו.

בקיצור, שלושת הבריונים עמדו מול ג'יימס הנמוך, שנראה לידם כמו אפרוח ג'ינג'י, קטן ושברירי.המראה של שלושתם ביחד גרם לו לצמרמורת. "היי, אחש'לו." אמר בראד בקולו העמוק, אבל בידידות שכלל לא מתאימה לבריון כמוהו. הידידות המוגזמת בקולו נשמעה חשודה לג'יימס. "מה?…" אמר ג'יימס, וניסה להישמע חזק ובוגר הרבה יותר ממה שהוא, ובגלל שפחד כל כך, במקום קול גברי יצא לו צפצוף קטן. בגלל שכל העניין עם הקול לא כל כך עבד לו, הוא ניסה לעמוד על קצות אצבעותיו, אבל הוא עדיין לא התקרב לגובהם. בראד וג'ון גיחכו ביניהם. "תקשיב, ג'יימס, אתה אחלה בחור." אמר ג'ון. אוקיי, עכשיו זה כבר נשמע לג'יימס ממש חשוד. "אז תעשה לנו טובה. אוקיי, בחורצ'יק?…" המשיך ג'ון. "אל תפחד, זה לא משהו רע." "א… אני לא פו… פוחד!" ענה ג'יימס וקילל את עצמו בליבו על קולו הצפצפני והתינוקי.יופי… חשב לעצמו. עוד אנשים שגורמים לי לגמגם. "טוב, בוא נגיע לעניין מהר ונגמור עם זה." אמר בראד ברצינות.
"אולי פשוט תספר לנו מה הסוד שלך?"