עדיין חיה || הקדמה

הצלצול נשמע, צורם ומצלצל בעליזות, בעוד לי יש שיעור חינוך מיני, השיעור הראשון.
הבית ספר החליט שלשכבות ז', השכבות שרק עלו לחטיבה אמורים להיות שישה שיעורי חינוך מיני בחודש, כדי שנלמד להגן על עצמינו, ואיך משהו קטן יגרום לנו להיכנס להיריון, או ללכת לבית סוהר, או לפחות מעצר בית.
אני הייתי נגד השיעור, השמועה שתלמידי שכבות ח' הריצו, הייתה שהמורה שמלמד את שיעורי חינוך מיני, זה המורה לביולוגיה, יונתן יוצנהיימר.
"אוח. מה צריך להביא לשיעור?" שאלה אותי חברתי לספסל, טלי, שבמקרה הייתה החברה הכי טובה שלי.
"אני הבאתי מחברת, ונביא גם קלמר. אני פוחדת מהחפירות של יונתן יותר מלא להביא ציוד." אמרתי, קוראת למורה בשמו הפרטי.
"גם אני הבאתי מחברת!" אמרה והוציאה מתיקה מחברת אדומה עם ציור של לב עלייה.
"יש לנו אותה מחברת!" אמרתי בעליזות והוצאתי מתיקי מחברת אדומה שגם עליה היה הדפס של לב.
"רק שעל מדבקת השם שלך, רשום נטע, ועל שלי טלי. רגע, יש לנו אפילו אותן מדבקות!" אמרה והניחה את אצבעה על מדבקת שם "סנופי" כחולה שהייתה על המחברת שלה, וכזאת הייתה גם על שלי.
"אנחנו תאומות!" קראתי ונתתי לה חיבוק מוחץ, וחיוך קורן.
הבטתי אל עבר השעון הכיתתי, והבנתי שאנחנו מאחרות באופן נוראי.
"בואי אנחנו מאחרות!" אמרתי לטלי ומשכתי בידה.
"אבל יונתן תמיד מאחר…" אמרה טלי שרצתה כמוני להישאר קצת בכיתה שלנו ולא בכיתת הביולוגיה בה יעבירו לנו שיעור מגעיל על מין.
"כן, רוצה שהוא ירשום גם לו וגם לנו איחור?" שאלתי בכעס, ומשכתי את טלי.
"בטח, שירשום גם לו הערה!" אמרה טלי, ושתינו פרצנו בצחוק מתגלגל.
"שישלח מכתב לאימא שלו!, היא תכעס נורא ותתן לו שבוע בלי חפירות על קרפדות." אמרתי.
"או על דברים ביולוגיים ועל מאמרים שקרא!" המשיכה אותי טלי.
"ועכשיו ברצינות, בואי נרוץ!" אמרתי, ושתינו פתחנו בריצה מהירה וקלילה אל הקצה השני של המקיף שלנו, שם נמצאת כיתת ביולוגיה, מלאה בריח של חומרי חיטוי.