עולם הפתקים שלי

פרק 15
חשבתי על זה עכשיו, והאמת? יצא לי לחשוב לפני כמה זמן גם על זה שבחיים לא היה לי חבר..
אולי לא מתאים לי ? כאילו.. כבר בת 15, פאקינג 15 שנים עברו ואני עדיין לבדי ככה. סתם זה לא כזה נוראי. אני דיי בטוחה שבגן הייתי מלכה וכולם היו מאוהבים בי אז לא משנה. אבל לא יודעת, נהיו פתאום כל כך הרבה זוגות שאני מכירה שזה כאילו מרגיש לי נורא מוזר כזה. אני באמת מרגישה מומחית בכל עניין האהבות הזה אבל כאילו כנראה שאם זה לא ״מנט טו בי״ אז זה עוד לא שם.. אני גם יודעת לבד שאני לא מוכנה אז מה אני עושה פה דרמות נו באמת..
כשאני אהיה מוכנה לזה אני אדע, אני דיי בטוחה שאלוהים ייתן לי סימן משמיים. כאילו, זה לא הגיוני שאני אהיה רווקה כל החיים. מה, יכול להיות שזה קשור לזה שאולי אני שונאת קיטשיות? לא… אני לא חושבת שזה קשור, כי יכולים להיות מלא מצבים כאילו שהם לא יהיו נעימים. ואני? אני באמת לא רואה את עצמי מתנשקת בציבור עם כל הקהל הרחב שצופה בי ומגיב. אין לי בעיות עם תגובות. תלוי איזה. כאילו, אני הכי ביקורתית בצורה רעה בקטעים האלה למען האמת. אני אומרת "איכס" וצוחקת בלי טאקט בכלל. וזה לא מקטע רע, חלילה, אין לי כוונות רעות לזוגות וזה. ממש לא. פשוט.. אולי עצם העובדה שבחיים לא היה לי חבר גורמת לי כזה למעין סגירה בתת מודע ואני לא משחררת מזה וכאילו משהו שם מציק לי כזה ונותן פקודה למוח שלי מעין כזה ״אל תגיבי בצורה טובה, זה דוחה אותך״ ואז המילה ״דוחה״ מהדהדת אצלי בתת מודע וזה גורם לי להיכנס לסוג של לופ כזה וזה מטורף כי כאילו אחרי הכל אני הפסיכולוגית לאהבה ובלי לצאת מתנשאת, חשבתי שאני אהיה האחת שתגיד לכולם איך להתנהל ברגעים האלה והכל, אבל אני לא. וכולם מסבירים לי. ואני לא רוצה חבר אז נכון לעכשיו לא צריך להסביר לי. ואני חושבת בכללי שלא צריך אפילו לדעת איך כי ברגע שזה אמור לקרות, זה פשוט קורה. בין אם אתה יודע ובין אם לא, אתה נמשך לתוך עולם כזה ואתה רק רוצה עוד ועוד ועוד ומה אני עושה כאילו אני מבינה כזאת גדולה בזה, באילו אני בדיוק עוד ילדה רווקה שראתה 101 סדרות שמלאות בתוכן מלא מין ונשיקות וסקס ואהבה וכל הקיטשיות מסוג זין שאני לא סובלת גם ככה… אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא חובבת קיטשיות. אני שונאת שאנשים ממציאים כל מיני שמות חיבה כמו ״מאמי, בייבי, בייב, אהובי, קטני״ אפשר בבקשה משהו להקיא לתוכו? זה באמת גורם לי לחלחלה זה מזעזע בעיניי.. עוד משהו שממש מעצבן אותי זה יותר מידיי סמיילים של לבבות וסמיילים מאוהבים ונשיקות וכל הדברים האלה, זה באמת מחרפן אותי. אני אוהבת להשתמש בלבבות כשבן אדם כותב משהו באמת יפה מכל הלב כמו ברכה ליום הולדת או אפילו סתם משהו לחיזוק, אני באמת יכולה לסגוד לבן אדם כזה, זה הכי מדהים בעולם ולזה כן מגיע ככה איזה לב או שניים או אפילו שש כמה שצריך(כמה שיוצא). אבל לבבות ל״לילה טוב״? או הודעה של ״בוקר טוב נסיכה שלי״ ודברים כאלה ? זה באמת מגעיל אותי משום מה…
האמת, עכשיו, במהלך כל הכתיבה הזאת יצא לי לחשוב שאם בתכלס, הייתי אמריקאית או משהו או בכללי, יודעת אנגלית בצורה שוטפת לגמרי, יכול להיות שהייתי קיטשית. לא יודעת למה, משום מה באנגלית הכל עובד טוב יותר. ולא צריך להביע יותר מידיי מילים כדי לומר ״חיבוקים ונשיקות״, שאגב זה נשמע דוחה בעברית אני חייבת לציין, שונאת את המילים האלה. אבל באנגלית, השפה המלכה הזאת, אפשר לרשום פשוט איקס או אקס או (xoxo) וזה פותר את הכל!!! אוף, למה לא נולדתי אמריקאית כזאת מקסימה שיודעת אנגלית פרפקט וככה אולי בקלות הייתי יכולה להיות אמייזינג וומן עם מלא מלא ביוטיפול בויז שמחזרים אחריי ככה בלי שום פרובלם!!!!!!!!!
אבל לא בא לי חבר בכלל אז דיי תמרי, תפסיקי כבר!! תודה, שלום וביי :)