עלילות הוגוורטס- תקראו ותבינו (פרק 9)

תודה, תודה, תודה, תודה רבה לך ריקי!
היא תיקנה לי את המחשב, שנשרף באותו יום, בחדר הנחיצות.
הייתם צריכים לראות את הפרצוף של מאלפוי!
הוא היה עם פה פעור והעיניים שלו נפקחו לרווחה והוא צרח כמו משוגע.
"חשבתי ש.."
"אל תחשוב"
"אבל…"
"לא אכפת לי"
"תני לי לדבר, שירן!"
"לא באלי"
"זה לא אכפת לי. תקשיבי. אולי נעשה כאילו הסתדרנו ונקבל חזרה את הנקודות?"
"גם זה יעשה לי בחילה"
"שתקי"
"אתה בעצמך"
"אוף איתך! את כל כך מעצבנת! אין סיכוי שסליצ'רין יקבלו חזרה את הנקודות!"
"ואתה חושב שלגריפינדור יש?"
"חה חה. מצחיק מאוד"
"תודה רבה"
"אוף נו.. פליז תעשי כאילו הסדרנו. בשבילי"
"זה למה אני לא עושה את זה"
"אז בשבילך"
"אתה תחפור עד שאני אסכים?"
"כן"
"אוקיי. אני מסכימה"
"יש!!!!"
הוא מתקרב ומנשק אותי על הלחי.
"אל תעשה את זה שוב"
הוא מחליט לעשות לי דווקא ומטנף לי את הלחי השנייה (פרצוף עצבני שלי)
"אתה מת"
"לא אני לא. אני חי"
אני נותנת לו כאפה"
"אוקיי. אני מת"
"יופי"
אני מחייכת.
"לא. את לא"
"כן. אני כן. רואה?"
עכשיו אני באמת מחייכת.
דראקו עושה פרצוף עצוב.
שנינו צוחקים. אוקיי, נראה לי שאנחנו באמת ידידים.
יפ הייי! או שאולי לא? אלוהים יודע…
ביי.