פנימיית ארגון- פרק 1. "רז."

* אני מקווה שיהיו, אחרת אעלה שוב מחר.*

פרק 1:
המכונית נחתה בצד. רז רק רצתה כבר לצאת מהמכונית המחניקה.
"נו, את אוהבת את מה שאת רואה?" הדודה שלה שאלה בחיוך גדול.
רז הביטה ימינה. היא ראתה חצי בניין, בן 4 קומות, שעוד היו לו איזה שלושה בניינים מאחוריו. כולם היו צבועים בצבע אפור. החלונות היו פתוחים לרווחה, אבל רז הרגישה שהיא נכנסת לבית כלא. השער היה בצבע שחור והיה רשום עליו 'פנימיית ארגון.' אנשים נכנסו בהמוניהם. כולם היו כל כך שונים אחד מהשני.
זאת הייתה תחילת שנה ועדיין הקיץ היה באוויר. רז לבשה חולצה קצרה בצבע כתום, מכנס ארוך בצבע שחור ונעליי הספורט שלה היו משומשים ושרוכיהם היו קרועים. כשהיא הביטה במראה היא ראתה ילדה בעלת שיער אסוף בצבע בלונדיני- חום. הילדה הייתה בעלת עיניים ירוקות ופנייה היו מלוכלכות בקצת. למרות שתמיד אמרו שהפנים שלה יפות.
"את לא עונה לי." לאחר כמה זמן של שתיקה נפחת בקצת הסבלנות של הדודה.
"בטח.. יפה.." אמרה רז בחיוך עקום, למרות שהיה ניראה שהיא שונאת את זה.
"אני שמחה." אמרה לבסוף הדודה ופתחה את דלת המכונית. היא הוציאה את המזוודה. הייתה רק מזוודה אחת, ממש קטנה. לא הייתה צריכה רז למשהו ממש.
דודתה הייתה לבושה בג'ינס ובחולצה רגילה בצבע חום. שיערה היה שחור ועיניה גם היו ירוקות. היה ניראה שהיא ירשה את זה ממנה.
לאחר מכן דודתה חיבקה אותה חיבוק הדדי, שרז לא הרגישה בנוח אייתו. אבל זה היה דבר רגיל.
המכונית נסעה. רז נשארה לבד על המדרכה. היא הביטה בפנימייה ונשמה עמוק,
"עוד מקום משני שאעזוב אותו." היא אמרה ונכנסה לתוך הפנימייה.
אנשים הגיחו מכל עבר, גדולים, קטנים, בינוניים. היא הייתה בת 15, ולא היה לה מושג איפה היא אמורה להיות.
המזכירה בבניין הראשון הייתה מלאה באנשים, לכן רז פנתה לבית השני. המזכירה השנייה גם הייתה מלאה, אבל לא עד כדי כך.
רז נדחפה לתור. אנשים קצת לחששו, אך זה לא הפריע לה במיוחד. מולה עמד איזה מישהו גבוהה, בעל שיער בלונדיני. היה לו שרירים בידיים וברגליים.
בטעות דחפו את רז, שדחפה בטעות את האיש שהיה מולה.
"היי מי –" ומילותיו נעצרו כאשר הסתובב לרז. הוא היה גבוהה, עם עיניים כחולות. היו כמה נמשים חמודים על לחיו ועורו היה שזוף. הוא שרק. "איזה יפהפייה יש לנו כאן!"
"אל מי אתה מדבר?" רז שאלה בבלבול.
"אלייך, בחורה יפה!" הוא אמר וחייך אליה.
רז פרצה בצחוק. עכשיו לבחור שמולה היה פרצוף מבולבל.
"אני? יפה?" הוא הנהן. "טוב." היא אמרה כלא מאמינה. "בדיחה טובה." היא טפחה בכתפו.
"לא צחקתי." פניו לרגע הרצינו. אך אז שוב הוא חייך את החיוך המסנוור, עם שיניו הלבנות באופן מדהים.
"אז.. תודה על המחמאה." רז מצמצה בבלבול, כאילו שמישהו ירצה אותה. "אתה יכול להסתובב." היא אמרה לאחר שהוא נשאר עומד מולה בשקט.
"הנה המספר שלי," הוא הושיט את המספר, כאילו תמיד היה לו את זה מוכן. "קוראים לי סאם, דרך אגב. כשתרצי, תתקשרי." הוא קרץ והסתובב.
לרז עלתה בחילה בגרון. עוד בחור שמשחק בבחורות? היא קימטה את הפתק וזרקה אותו לפח.
לאחר עשרה דקות סוף סוף הגיעה תורה של רז. המזכירה הקלידה במהירות וטיפות זיעה היו על מצחה.
"שלום." אמרה המזכירה בעצבניות.
"אני רז.." היא רצתה להגיד את שם משפחתה, אבל לרוב זה היה כמו גוש בגרון. "רז אוואנס."
"אוקיי. את בית 3, קומה שתיים." היא אמרה במהירות.
"צריך עוד משהו?"
"יש לך שאלה?" היא לפתע הביטה בה.
"לא.. תודה." היא אמרה במבוכה והלכה משם.
המבט של המזכירה היה משוגע. הוא גרם למילותיה של רז להיבלע ולא לחזור ללשון. היה למזכירה עיניים אפורות, כועסות. העבודה בטח שיגעה אותה, חשבה רז.
היא ניגשה לקומה השנייה בבית השלישי.
היה כתוב על הקומה, "בני חמש עשרה." וכך הבינה רז שזה מקומה.
היא התבלבלה כשעמדה לגשת לחדרי הבנות. היו כמה. היא לא ממש ידעה איך לזהות את החדר שלה.
היא העצירה בת שעברה במסדרון.
"את אולי יודעת איך משייכים פה את חדרי הבנות?"
היא הסתובבה אליה. מראתה היה קצת מוזר. שיער חום כהה, ארוך וחלק, פס אדום ודק בשיער ועיניים כחולות כהות.
"אני חושבת שאין פה שייכות. את נכנסת לסתם חדר וdjdksm" היא פלטה כמה מילים שרז לא הצליחה להבין. היא בהתה בה בלא הבנה. "אוי סליחה, אני כבר שוכחת שאני לא בצרפת." היא צחקקה. "תתפסי סתם חדר, תראי מה יקרה כבר." היא אמרה והלכה למקום אחר.
"או-קי." רז ניסתה לשכוח את כל המילים הצרפתיות והדברים המוזרים שעשתה.
היא פנתה לסתם חדר, שהיה בולט בעיניה.