פנימיית ארגון. פרק 11 "אורלן."

**בפרק הבא תהייה רז, שבטעות דילגתי עלייה.**
קול ציפורים נשמע באוזן. העיניים לא היו מסוגלות להיפקח, בגלל השמש שהכתה בחלון.
אורלן נשמה עמוק וקמה ממיטתה. היא מתחה את גופה וכיוונה למראה שהייתה בחדר השירותים. בינתיים, לא הייתה שום בת בשירותים. כנראה שאורלן קמה מוקדם, כי רק אולי שתי נערות קמו. היא הסתכלה במראה, מסרקת את הפס האדום והדק בעדינות, ואחרי זה את השיער החום. היא חייכה חיוך למראה והתחילה לצחצח את שיניה הלבנות. לימדו אותה בצרפת לצחצח את השיניים בכזאת יסודות, שהיא אפילו לא צריכה ללכת לשיננית פעם בשנה. אולי פעם בשנתיים. ואם זה כבר בשנתיים זה דקה של בדיקה.
כשהיא הייתה באמצע של הצחצוח, נוי נכנסה לחדר. היא הייתה לבושה פיג'מה חליפה, עם חולצה ארוכה שמצויר עליה דובי בצבע ורוד עם מכנס ורוד. היא הייתה נראית מאוד קשה, ועיגולים מתחת לעיניה הירוקות נראו. השיער השטני שלה התפרע והיה עם המון קשרים.
"מה.. קורה?" שאלה אורלן בקושי רב, בגלל המשחה בפיה.
"בסדר.." השיבה לה נוי בחצי נמנום.
"י..שנת בלילה?" שאלה אורלן לאחר שירקה את המשחה והתחילה לירוק מים מהברז.
"כן.. פשוט מהבכי נוצרו לי עיגולים מתחת לעין." היא אמרה והתחילה לצחצח את שיניה במברשת החשמלית שלה, הכי יוקרתית שאפשר למצוא.
"טוב.. אם יש לך משהו כבד על הלב תגידי לי, טוב?" אורלן אמרה תוך כדי שהיא טופחת בגבה של נוי ויוצאת מהחדר.
אורלן התחילה לבחור בגדים לבית הספר, והצלצול המעורר צלצל ברחבי הפנימייה. מכיוון שזה פנימייה ואין שעונים מעוררים פרטים, מצלצלים שעה לפני התחלת בית הספר.
ואורלן ראתה את כל התלמידות אוטמים את אוזניהן מהרעש המחריד של הצלצול, מכחישות לקום מהמיטה.
רק רז, שישנה מעל אורלן לא התייחסה לצלצול והמשיכה לישון בנעימות. אורלן לא קינאה בה, בשבילה הכי כיף לקום מוקדם. אחרת, אם אתה קם מאוחר אתה מפספס שעות של יום, עם שמש ואור. לישון צהריים בשבילה זה נוראי, זה לבזבז את השעות האחרונות של הבוקר, בשביל שינה לילית.
היא בחרה לבסוף חולצה אדומה עם סמל הפנימייה, שמתאימה לג'ינס שחור. הכול היה כל כך מתואם לפס האדום שלה. היא אהבה את זה.
בינתיים נוי יצאה מהשירותים, עם שיער חלק ועיניים מאופרות. היא גם מרחה שפתון והתיזה בושם של ורדים עלייה.
"וואו, ממש השתנת." אורלן החמיאה לה.
"כן." היא השיבה בחיוך ומתחה את גופה. "אני כבר מתרגשת ללימודים!"
"לפני דקה היית עצובה לגמרי.. משהו השתנה ולא שמתי לב?"
"לא השתנה כלום, לא לדאוג." היא חייכה וחיוכה הלבן שלה כמעט היה יותר נקי משל אורלן. כמעט. זה הדאיג אותה, השיא של אורלן זה השיניים הכי מצוחצחות ביקום. אם מישהי יותר נקייה ממנה באובססיה הזאת, היא משתגעת.
"טוב, אני הולכת להתלבש בתא המדידות, נתראה אחר כך." אמרה אורלן וניגשה לחדר המדידות.
חדר המדידות זה לא היה ממש חדר, זה היה יותר שורה של תאי מדידה. שמה בדרך כלל הבנות התלבשו. לבנים אין תאי מדידה, הם מתלבשים בשירותים. המנהל חשב שזה מיותר בשבילם, למרות שהוא חשב שזה מיותר גם בשבילן. אבל לפני שנה כל הבנות באו במחאה והרסו את משרד המנהל.
לאחר שעה אורלן כבר הייתה מוכנה והיא ניגשה לכיתה שלה, ח' ארבע. היא ממש קיוותה שכולם יהיו נחמדים. והיא ממש שמחה שהיא הצליחה להתיידד עם כמה מהבנות כבר.
כשהיא נכנסה לכיתה, היא הייתה השנייה שבאה. למעשה, פיטר בא לפנייה. זה עצבן את אורלן, כי היא קמה לפני כולן, אז למה עכשיו שהיא תבוא שנייה ולא ראשונה? זה היה די טיפשי, אבל זה עצבן אותה. מי כבר יתעורר לפניה? ועוד יסתובב במסדרונות עשר דקות לפני הצלצול? אבל היא התנחמה שהיא באה שנייה.
פיטר ישב במקומו, שותק וניראה מלא במחשבות. הוא בקושי שם לב שאורלן נכנסה, כי הוא קפץ כששמע את קולה.
"היי!" אמרה אורלן וישבה שולחן לידו. היא כבר שמרה מקום לאחת הבנות, שאולי תרצה לשבת לידה. וואו זה יהיה נפלא.
"היי." הוא חייך חיוך קצר וחזר להתעניין בספר שלפתע היה ניראה מעל השולחן. כנראה שהוא הסתיר אותו כל הזמן. אבל למה?
"על מה הספר?" שאלה אורלן.
"על פנטזיה." הוא לא הוריד את העיניים מהספר.
"מגניב.."
ולפתע גל של אנשים נכנס לכיתה. נוי נכנסה, רו, אמבר (שכנראה הייתה בכיתתם) סאם, נער שאורלן עדיין לא ידעה את שמו ועוד איזה שלושה אנשים זרים.
לאחר מכן המורה נכנסה. כולם נעמדו בפתאומיות. היו כאלה שאיחרו, אורלן הייתה ביניהם. מאיפה לה לדעת שקמים כשהמורה נכנסת?
היא הייתה עם שיער מקורזל ועור שחום. היא הייתה די דומה לרו, רק גדולה יותר. היא לבשה בגדים צנועים וחייכה כל הזמן.
"שבו בבקשה."אמרה המורה וקולה היה עדין.
כל התלמידים ישבו במידי. אורלן הייתה אחריהם. היא התבאסה שאף אחד לא ישב איתה בסוף, שלא נשכח איך שאמבר עברה לידה אך ישבה ליד אחרת. היא ידעה שהיא לא הייתה צריכה לפתח תקוות.
לאחר שעה של היכרות נוספת, דיבורים על מפתח הלב וחברה, רז נכנסה לכיתה. אורלן תהתה באמת איפה היא הייתה.
"למה באת בשעה כזאת?" המורה שאלה והכריחה אותה לעמוד בפתח הדלת.
היא התלבשה רגיל, עם קצת כתמים. חולצה כתומה, עם מכנס חום. השיער שלה היה אסוף בקוקו והיא הייתה אדישה.
"ישנתי." חצי מהכיתה פרצה מצחוק.
"הצלצול לא העיר אותך?" המורה התעלמה מהצחקוקים. "את לא יודעת שצריך לקום שעה לפני התחלת הלימודים?"
"אני חדשה, לא ידעתי." היא גלגלה עיניים.
"זה יירשם לך, שבי." היא צוותה לרז לשבת.
לאחר שרז הביטה מסביב ושאורלן מצביעה לה לשבת לידה, ראתה רז שכל המקומות תפוסים, חוץ משל אורלן. היא ישבה לידה בסוף. אורלן לא ממש הייתה שמחה, הייתה לה הרגשה שזה רק בגלל שזה המקום היחיד שהיה פנוי.