פנימיית ארגון. פרק 12 "רז."

יום לימודים פשוט נוראי. המורה כול היום ברברה וברברה, בלי הפסקה. על חברות, על מפתח הלב, בטח המצטיין של המקצוע הזה אחרי הלימודים שוכח את הכול ומכה אחרים. כל כך קל לקבל מאה בזה, אתה רק צריך לא לעשות מעשים אסורים וקיבלת מאה. זה היה ברור שרז תיכשל כבר בזה.
היא ציירה כל השיעור, ולפעמיים הרימה מבט בשביל שהמחנכת לא תחשוד.
אורלן רק הקשיבה בהאזנה רבה לכל מילה שנפלטה מהמחנכת מירה. היא מקדה את מבטה במורה, שזה התחיל להיות כבר מלחיץ. מי ידע שהיא כזאת מתמקדת בלימודים?
בינתיים רז ציירה סכין מנוזל בדם, שמחודד בתוך גלגלות. כשאורלן הביטה במחברתה של רז היא כמעט קפצה מבהלה.
"מה זה הציור המפחיד הזה?" היא לחשה.
"מה רע בו? אהבתי אותו. זה מדגיש איך החיים בוגדים בך כשאתה מת. כאילו דוקרים לך סכין בגב, כשאתה מגלה שאין לך כסף לעשות קבר כמו שצריך."
"איה." השתתקה אורלן. "למה לא משהו יותר שמח? כמו קשת בענן.." אורלן אפילו לא סיימה את דבריה.
"איכס איכס ואיכס. אנחנו לא חיים בעולם הזה, אם זה היה ככה הייתי מקיאה כל היום והיה לי רצון להתאבד."
"עם התמונה הזאת ניראה שיש לך חשק להתאבד."
"לא, זה אומנות! קשת בענן או מה שזה לא יהיה, זה ציור של גן." התעצבנה רז.
"טוב, מצטערת שאני בגן." השתתקה אורלן.
"לא.." נאנחה רז. "לא התכוונתי להעליב, פשוט כשאומרים לי קשת בענן זה שתי עולמות שונים בשבילי. מצטערת, טוב?"
"טוב, גם ככה לא נעלבתי." אמרה אורלן.
"אורלן, תפסיקי לדבר! יום ראשון ואת כבר שיא הפטפטת!" מריה העירה.
"אבל..אבל אני כל היום הקשבתי לך המורה!" התחננה אורלן.
"נכון, אני דיברתי." התנדבה רז.
"את פנית אליה?" שאלה המחנכת מריה את רז.
"אה.." חשבה רז, למרות שאורלן פנתה אליה. אורלן הביטה בה במבט מתחנן. "אני פניתי אליה, רציתי להראות לה את הציור שלי." גלגלה עיניים רז ואורלן חייכה.
"איזה ציור? ציור בשיעור?" ניגשה מריה לשולחן. וכשראתה את הציור היא קפצה גם היא מבהלה. "איך את יכולה לצייר כזה דבר?"
"זה אומנות. אף אחד לא יכול להבין את זה?" מחאה רז והסתובבה לאחרים, שבכלל לא ראו את הציור שלה. מריה הרימה את הציור לעיניי התלמידים והם קצת נבהלו. חוץ מסאם ופיטר, שלא התייחסו אל זה ממש כמו אל סרט אימה. "את, גברתי הצעירה, הולכת היום ליועצת. אני מקווה שיהיה לך בהצלחה ואל תשכחי את הציור האמנותי שלך." היא הדגישה את ה'אמנותי' בכוונה.
"יופי, בגלל שהגנתי עלייך אמצא את עצמי בחדר היועצת." אמרה רז בכעס לאחר שהמחנכת ניגשה ללוח.
"מצטערת, אחזיר לך, טוב?" התחננה אורלן. רז הנהנה באי ברירה.
אז כך היא מצאה את עצמה מחכה ליד חדר היועצת, אוכלת את הכריך מחדר האוכל. בגלל שלא הספיקה לאכול בחדר האוכל, היא לקחה את הכריך וישבה ליד חדר היועצת. החדר היה עם אנשים, אז רז עדיין לא יכלה להיכנס.
כריך עם מלפפון, חסה ועגבנייה. אף אחד לא מבין את הסדר, אך זה ממש טעים.
לאחר חמש דקות יצאו מהחדר סאם וג'ק. זה היה מפתיע לראות אותם יוצאים ביחד.
"היי רז." אמר סאם ונופף לה. רז נופפה לו חזרה. ג'ק לא התייחס אליה, זה לא היה מוזר, בגלל שהם לא באותו כיתה והם הכירו רק בגלל נוי. לאחר שג'ק הלך סאם פנה לרז.
"תאמיני לי, אל תתעסקי עם ג'ק. הוא צרח על היועצת." הוא לחש לה.
"מעניין. עוד שקר?"
"אני משקר?" הוא הרים גבות.
"אז סתם כל בית הספר לא מדבר אייתך."
"זה יצא מהסדרו. לא חשבתי שכל זה יקרה."
"תודה באמת כבר נו."
"אני מודה שטעיתי. אבל את חמודה." הוא חייך לה. רז לא מצמצה אפילו. "מייק-אובר קטן ואת יפהפייה."
"אני אוהבת אותי איך שאני. בלי איפור."
"אז אסור להתייפייף לפעמיים? לא יקרה לך כלום אם תשדרגי את עצמך."
"זאת לא אני. אני ארגיש מזויפת."
"תנסי. תיגשי לנוי, תעשה לך שינוי של החיים ותצאי נסיכה בסוף. ניראה אם תרגישי מזויפת." הוא קרץ לה והלך משם.
רז לא התייחסה לזה כאל הצעה אפילו. היא ישר שללה את זה ורק נאנחה מהזמן שבזבזה על לדבר על זה בכלל. היועצת יצאה מהחדר. היא חייכה לרז חיוך מתוק ואמרה לה להיכנס. רז מיששה את הציור שלה בכיס ונכנסה.
"אז מה קרה?" שאלה היועצת לאחר שהיא התיישבה מול רז. רז הוציאה את הציור והראתה אותו. כמובן שגם היועצת נבהלה, אבל לא עד כדי כך. "ציור.. יפה. בגלל זה את פה?"
"מורה מטומטמת. ידעתי שהציור זה לא כל כך נורא. אפילו את, יועצת אומרת שזה יפה."
"היי- לא לקלל את המורה. היא רוצה לטובתך."
"היא רוצה שישדרגו לה את המשכורת."
"מורים לא מרוויחים הרבה. גם אם הם בפנימיית יוקרה. אני מבינה את נקודת המבט שלך, את מציירת את הרגשות שלך פה. את מרגישה שבוגדים בך, שהורגים אותך."
רז הרימה גבות בפליאה.
"וואו את ממש יודעת לנסח ציורים. האמת שזה לא עליי, אבל זה קרוב."
"זה עלייך, את פשוט בהכחשה. מי בגד בך לאחרונה?"
"אף אחד לא בגד בי." המשיכה להכחיש רז. היועצת הביטה בה בהרמת גבות. "טוב, המשפחה שלי." היא השפילה את מבטה בכעס. למה היא הרגע גילתה דברים אישיים ליועצת שלא יודעת כלום מהחיים שלה?
"המשפחה.. מעניין."
"ההורים.." היא התקשה לומר שהם מתו, היא תמיד התקשתה. "נסעו לח'ול. ואני לא סובלת את הדודים שלי, והסבא והסבתא שלי שונאים אותי. כל שנה אני בבית ספר שונה, רק בגלל שהמשפחה שלי מעורבת בכך. אם ההורים שלי היו פה, אני בטוחה.." הקול שלה התחיל להיות צרוד והיועצת הנהנה בהבנה,"אני בטוחה שהם היו עוזרים לי." היא מחתה דמעה מעיניה.
"היי.. אל תבכי." היועצת ליטפה את ידיה בעדינות. "זה דבר רגיל, מפעילים עלייך המון לחץ." רז שמטה את ידיה מהיועצת.
"לחץ? אני זאת ששונאת את הדודים שלי ובקושי מדברת עם הסבא וסבתא שלי. את לא יועצת, חבל שסיפרתי לך בכלל משהו." היא קמה מהכיסא ויצאה מהחדר בכעס.