פנימיית ארגון. פרק 16. "נוי."

השמש האירה בחלון. הציפורים צייצו ונוי גירדה בעיניה בעייפות. הפעם היא ישנה מעולה, ישנה עמוק במיוחד.
היא חלמה חלום ממש מוזר, שגרם לה לקום מוקדם יותר מכולם. היא כנראה רצתה להפסיק לחלום.
היא חלמה שהיא יושבת בביתה של אחיה, הוילה שלו. בדרך כלל הוילה שלו צבעונית, נקייה ומאושרת. אך הפעם היא הייתה אפורה, עם טעם מר. אחיה לא הפסיק לבכות, הוא דיבר בטלפון בקול צרוד. כול פעם ניתקו לו מחדש והוא רק לטש בנוי מבטים כועסים, כאילו היא אשמה בכול. היא ישבה בספה היוקרתית הלבנה של אחיה, רון אטר. הוא היה עם שיער חום מקורזל, עם כובע צמרירי וג'ינס. עיניו הירוקות היו בצבע הדשא, מלאות בטבע. הוא ענד שעון זהב וטבעת מכסף.
צבע עורו לא היה שחום ולא חיוור. הוא תמיד השתזף אך צבע ההשתזפות נאבד עם הזמן.
היא הביטה מסביב וראתה שהם בארץ שסומנה במסע ההופעות של רון. נורווגיה. היו עצים מסביב, דשא וציפורים מצייצות בכל עבר. היה שקט מאוזן, ממש נעים. אך אי אפשר היה להתייחס לזה כשהצלמים שהסתובבו ליד ביתו של רון התחילו לצלם את נוי. היא סגרה את החלון במהירות, מסנוורת מכל ההבזקים של המצלמות. היא הסתובבה שוב לרון וראתה שהוא יושב בספתו, מעוצבן מתמיד ומטמין את ראשו בין ידיו.
"מה קרה?" היא שאלה.
"מה קרה? את עשית הכול. זה אשמתך. בגללך אנחנו נדרדר!" היא בחיים לא ראתה את אחיה בכאלה עצבים. "אל תתפלאי אם את תעזבי את הפנימייה שלך בקרוב. גרמת לכל כך הרבה צרות, שאני לא יודע איך להסביר לך עכשיו."
"אני.. מצטערת." מלמלה נוי בלחץ.
"אין עכשיו זמן לזה. את חייבת ללכת, עכשיו." הוא קם מהספה, ודחף אותה לדלת.
"מה אתה עושה? אנחנו בנורווגיה, אני לא יכולה לקום וללכת."
"הנה, כרטיס טיסה." הוא הוציא ממגירתו כרטיס ונתן אותה לנוי. היא הייתה כל כך המומה שהיא קפאה במקום. אחיה אף פעם לא התייחס אליה ככה. "נו, קדימה לכי. אין לנו זמן." הוא דחף אותה יחד עם מזוודתה.
היא עמדה למשך כמה דקות עם המזוודה לרגליה. הצלמים ישר התחילו לצלם אותה והיא ברחה כשהיא מסתירה את עיניה מההבזקים החדשים.
היא מצאה את עצמה בפנימייה. היא ראתה את ג'ק עם אחרת, אחת שהיא לא מכירה. האינטואיציה שלה אמרה שזה ג'ק, אך היא לא הצליחה לזהות את פניו. הם היו כל כך מטושטשים. היא לא זכרה אותם בכלל. ואז היא ראתה שסאם בא לחבק אותה. היא נרתעה ממנו.
וכך היא קמה. זה היה סיוט, אבל היא הרגישה שהיא ישנה כמו שצריך.
היא ניגשה לחדר השירותים והתחילה לצחצח. היא במהירות התלבשה, התאפרה והסתרקה. היה לה דווקא כוח לכול, בניגוד לאתמול, שהיא התעייפה ורק רצתה לישון.
אחריה אורלן קמה. אורלן התעצבנה שנוי קמה לפנייה ותמיד הזכירה ש'זה לא הופר.' כנראה היא הייתה רגילה שחדר השירותים פנוי, כי הפעם הוא היה מלא בבנות.
נוי רצתה לעשות מקלחת בוקר, אך תור שלם עמד מולה. היא כבר ראתה שהיא מוכנה ויש לה זמן לחכות בתור. אז כך שהיא עמדה שם וחיכתה לתורה. כשסוף סוף היא הגיעה, ילדה נדחפה לתור. היא ישר קפצה על המקלחת, אך נוי חסמה אותה.
"סליחה? אני חיכיתי פה כל הזמן! תעמדי מאחורה, תחכי שיגיע תורך!"
"ילדה שמרה לי! והיא כבר סיימה את המקלחת אז היא שכחה לקרוא לי."הילדה שעמדה מולה הייתה עם שיער שחור חלק, עיניים ירוקות ובגדי פיג'מה בצבע לבן. גופיה ומכנס ארוך. היא נראתה רצינית למדי, לא ילדה שבאה לשחק משחקים.
"אני מצטערת, אבל זאת לא אשמתי שהחברה שלך לא שמרה לך. תבקשי למי שמאחורי אם הוא יכול לפנות את תורו, כי אני לא רוצה."
"אני רוצה עכשיו. אין לי זמן לחכות,אני מאחרת. את כבר מאורגנת, אין לך בעיה לחכות עשר דקות."
"עשר דקות? אני מתקלחת רק חמש! איך הגעת לעשר?"
"אני צריכה לחפף."
"תחפשי זמן אחר לחפף, אני לא יכולה לחכות עשר דקות."
"קיצור-" היא דחפה את נוי אחורה ונכנסה למקלחת. נוי נמלאה עצבים. בלי לחשוב היא פתחה את דלת המקלחת, למרבה המזל, הנערה עדיין לא התפשטה.
"תגידי מה את מטומטמת? עמדתי להתפשט!" היא צרחה.
"אני מצטערת, אבל זה תורי." זאת כבר הפעם השנייה שהיא אומרת את זה, מה שהכעיס אותה, כי האחרת אמורה להגיד סליחה.
"טוב. אבל אני כבר אומרת לך, ניצחת בקרב אבל לא במלחמה. אם היית פותחת כשכבר הייתי מתפשטת הייתי הורגת אותך. לא היה לי משנה שום עונש, את היית בורחת מכאן. יש לך מזל." היא נעצה בה מבטי שנאה ויצאה מהמקלחת, עם כל הבגדים שעמדה ללבוש והמגבות.
"ברוך שפטרנו." נוי נאנחה בהקלה ונכנסה למקלחת.
המקלחת הייתה נעימה, אך באמצע המקלחת המים קפאו. קפאו. למזלה של נוי היא לא הייתה צריכה לחפוף והיא יצאה במהירות מהמקלחת. הייתה לה הרגשה שהמים לא סתם קפאו.
"אורלן,"היא פנתה אליה. אורלן סירקה את הפס האדום שלה בעדינות.
"מה?"
"אפשר בכלל לשלוט במים החמים?"
"בטח, יש מד טמפרטורה, שם." היא הצביעה על מד טמפרטורה ליד דלת המקלחת.
"בואו ניראה את המעלות." היא ניגשה לטמפרטורה, שם היא ראתה שהמים היו בטמפרטורת אפס.
היא זעמה. היא ידעה בוודאות שהילדה בעלת השיער השחור אחראית לכך.
הילדה בעלת השיער השחור, או כפי שנוי קוראת לה, 'העורב' עמדה להיכנס למקלחת. ברור שהילדה באה לשנות את הטמפרטורה. נוי הניחה לה לשנות ולא הביטה בה אפילו.
לאחר שהילדה נכנסה, נוי שינתה את הטמפרטורה. מינוס אחד. ניראה את העורב שורדת בזה.
היא חייכה לעצמה חיוך ניצחון, ומיהרה ללכת לכיתה. ובינתיים היא שמעה בקולי הפנימייה את צרחותיה של העורב, במים הקרים.