פנימיית ארגון. פרק 7. "פיטר."

פיטר ישב בספסל המסדרון, אוכל את הכריך שלו לבד. הוא הביט סביב בחשדנות ולעס לאט לאט את הכריך. הכריך היה עם גבינה מותכת. הכריך האהוב על פיטר. לא היה אכפת לו להיות לבד. הוא רק חיפש את האלה הקטנים, מתחת לכיתה ה' שלבד בהפסקות. פיטר רצה לעזור להם, אך הוא לא ממש מצא אותם. בזמן שחשב דברים על השנה החדשה, נוי עברה במסדרון בוכה. היא הסתירה את פנייה בעזרת ידיה אך שמעו את יללותיה. קהל רדף אחרי נוי, אך היא לא נתנה לאף אחד להתקרב אליה. פיטר קם ממקומו. הוא ניגש אליה, משום מה, היא לא דחתה אותו. כל האחרים הביטו בו בקנאה.
"מה קרה נוי?"
"זה.. זה סאם. אני לא מאמינה שהוא עשה את זה." קולה היה צרוד ושבור. עיניה היו אדומות מדמעות.
"מה סאם כבר עשה?" פיטר כבר הבין את הקטע של סאם, מקובל השכבה, הזה שחושב שהוא מעל כולם.
"הוא הפיץ שמועה מגוחכת שבחופש כשהייתי בחו"ל באיטליה, בסיבוב ההופעות של אחי, אני בגדתי בג'ק. וזה כל כך לא נכון! הכי נורא שרק אני יודעת שסאם הפיץ את השמועה הזאת. ראיתי אותו מתקשר ומפיץ את זה לחבר שלו. אבל אף אחד לא יאמין לי." היא לא הפסיקה לדבר, אך זה לא היה אכפת לפיטר. הוא הנהן בהבנה.
"אני לא מאמין, איזה מרושע."
"אני יודעת." היא ניגבה את דמעותיה ונשמה עמוק. "בגלל זה לא רציתי שמישהו יקשיב לי, שלא יחשבו שאני מבלפת. אתה היחיד מהבנים שלא קמת לכבד את הוד מלכותו."
"אבל.. איך כולם האמינו למה שאמר?"
"למה שלא יאמינו לו? למה שלחתיך יהיה כוונות רעות?" היא אמרה בציניות, זה היה ברור. "הוא בטח ביקש מהחבר שלו שיסתיר את שמו."
"איפה שמעת אותו?"
"גם אתה עכשיו לא מאמין לי?" שאלה נוי בכעס. "עזוב, לא הייתי צריכה לשאול אותך." היא עמדה ללכת, אך פיטר עצר אותה בידו החזקה. "וואו אתה חזק." היא ליטפה את ידה בכאב.
"סליחה. אבל אני מאמין לך. באמת."
"אז תאמין לי. אל תשאל שאלות כאלה."
"אבל סתם שאלתי איפה שמעת. אולי עוד מישהו היה במקום." האמת שפיטר העלה את זה רק עכשיו וקודם הוא באמת סתם שאל אותה.
"הלכתי לחדר האוכל, עמדתי לזרוק לפח את המגש. ופתאום ראיתי את סאם אומר את שמי. המשכתי להאזין ואז כשהוא הסתובב רצתי מהמקום."
פיטר הנהן ברצינות.
"אני אנסה לנפץ את השמועה הזאת."
"אבל איך?"
"פשוט תסמכי עליי." פיטר אמר והחזיק לשנייה מעטה את ידה של נוי. הם החליפו מבטים ונוי הביטה בו באומללות. הוא ידע שאסור לו לאכזב אותה. הוא הפנה לה את הגב והלך לחדר הבנים.
שם ג'ק ישב על מיטתו, לא מפסיק לנגב את הדמעות. אולי הוא היה עם בת אחרת במסדרון, אך ברור שליבו עדיין שבור.
וסאם, כרגיל, עמד מול כולם והתחיל לפטפט על איך אפשר לשמור על כושר. הוא תמיד הזכיר שאי אפשר לעקוף אותו, אבל תמיד אפשר להיות במקום השני. פיטר רק גלגל עיניים בחוסר חשיבות.
לאחר שסיים את הכריך הוא ניגש לג'ק. ג'ק הביט בו בשאלה. לא היה ניראה שג'ק רוצה להיות בחברה עכשיו.
"ג'ק. הכל בלוף." התחיל פיטר ישירות.
"על מה אתה מדבר?" הוא מחה את דמעותיו והתחיל להרצין את פניו.
"נוי לא בגדה בך. היא עכשיו שבורה מאיך שאתה בגדת בה."
"אני לא בגדתי בה! היא שברה לי את הלב! כששוברים את הלב זה נגמר."התחיל ג'ק למחות במהירות.
"זה לא משנה! זה הכל שמועה! אתה יכול לשאול את אחיה של נוי, הוא יגיד לך שלא."
"מאיפה לי לדעת שהוא לא משקר? בכל זאת הוא אח שלה."
"מאיפה לך לדעת שזאת לא שמועה? איך ישר חשבת שזה אמתי בכלל?" המשיך פיטר להתעקש.
"אם כל הפנימייה אומרת לך שזה נכון, זאת לא שמועה."
"אתה לא חושב שמישהו מקובל הפיץ את הכול וככה ישר האמינו?" ניסה פיטר לרמוז על סאם.
"אני לא יודע על מה אתה מדבר." ג'ק קם ממקומו. הוא היה הרבה יותר גבוה, וזה היה מפחיד. "אם אתה תתחיל לעצבן אותי ולהגן על נוי הבוגדת הזאת אני אחטיף לך בוקס לפרצוף!"הוא יצא מהחדר.
את פיטר זה הפחיד. אך הוא עדיין התעקש על זה. הוא עקב אחרי ג'ק. ג'ק נכנס לשירותי הבנים ושטף את פניו.
"ג'ק. בבקשה תקשיב לי!" התחנן פיטר.
"לא! למה שאאמין לך?"
"זה סאם."
"מה?" ג'ק מצמץ בחוסר הבנה.
"סאם הפיץ את הכול. סאם, האויב שלך. מי אתה חושב שירצה את אחת היפות בבית הספר? סאם רוצה את נוי לעצמו. זה כל כך ברור."
"עכשיו שאתה אומר את זה.. זה נכון." ג'ק הסכים אייתו. פיטר הרגיש שהוא ניצח. עכשיו נוי תהייה מרוצה מזה וסאם יחטוף מכות.
ג'ק כיוון לחדר ואחריו פיטר. הוא לא יכל לפספס את זה.
ג'ק נדחס בין כל העיגול סביב סאם והרים את חולצתו של סאם. השרירים של ג'ק פתאום בהקו והתחזקו. סאם התחיל להזיע בפחד.
"מה אתה רוצה?" שאל סאם.
"הרסת לי את האהבה. הרסת לי הכול."