פנימיית ארגון. פרק 8 "נוי."

היא הייתה בשירותי הבנות, בתוך תא בשירותים. רק חסר שמישהו יראה אותה בוכה. היא מחתה את הדמעות, אך הן לא הפסיקו לרדת. היא הבטיחה לעצמה שלא תבכה, אבל היא שוב בכתה. שוב ושוב.
אוף מתי הסיוט הזה ייגמר? היא חשבה באומללות. לפתע שמה נשמע באוזנה.
"נוי?" היה ניראה שזה קולו של פיטר. "נוי, איפה את?" הקול המשיך לשאול.
נוי יצאה מהשירותים. אף אחד לא חיכה לה שם. היא יצאה משירותי הבנות וראתה את פיטר מסתובב סביבו. כשהוא ראה אותה הוא חיבק אותה חזק והתחיל לדבר בלחץ,
"ג'ק וסאם הולכים מכות!" הוא אמר את זה לפחות חמישה פעמיים, "את חייבת להפריד ביניהם!"
נוי רתחה מזעם. למה פיטר גילה לג'ק שסאם הפיץ את הכול?
"למה סיפרת לג'ק?" היא כמעט צעקה. קולה עדיין היה צרוד מהבכי אבל הדמעות נעלמו.
"כי.. נלחצתי. ג'ק לא האמין שזאת הכל שמועה, אבל כשאמרתי שזה סאם הוא הבין את הכול."
"אני אנסה להפריד. למרות שאני די רוצה שסאם יכוסח. לא יזיק לו באמת." היא אמרה ודחפה את פיטר לצד ונכנסה לחדר הבנים. אולי היה לה אסור, אך אף אחד לא אמר שום דבר על זה.
היא ראתה מעגל של בנים, שמריעים לסאם, בעוד כשג'ק ממשיך להכות את סאם וסאם מחזיר. האמת שסאם ניראה יותר פגוע וג'ק יותר חזק. אך כשג'ק ראה את נוי, תשומת ליבו הוסחה וסאם החטיף לו אגרוף ללחי. ירד לו דם מהפה, מה שממש הלחיץ את נוי. אך ג'ק התעלם מסאם ורץ הישר לנוי. הוא חיבק אותה חזק ונישק אותה נשיקה ארוכה. זה ממש הפתיע את נוי, אבל היא לא אמרה כלום.
"אני לא מאמין שאתה מכה אותי, כשכל השמועה הזאת נכונה." אמר סאם. ג'ק הסתובב אליו בכעס. הדם טפטף עד לחולצתו.
"אתה טיפש. למה שאאמין לזבל כמוך?" ג'ק החטיף לסאם אגרוף, מה שגרם לנוי להישבר. היא כל כך רצתה שזה ייגמר באופן אישי, אבל עכשיו צריך לערב את המורה. היא הייתה די מופתעת שאף אחד לא אמר למורה כלום, אבל היא לא יכלה לחכות. היא יצאה מהחדר לכיוון חדר המורים.
שם כולם שתו קפה, עוגיות ועוד נשנושים. הם היו די רגועים, בהתחשב שכמה מטרים לידם יש ריב.
"מישהו חייב לעזור! סאם וג'ק הולכים מכות! כבר יורד דם! זה ממש מוגזם." נוי מחתה. מורה אחת קמה ממקומה ופנתה לנוי. היא הייתה בלונדינית, קצת שמנמנה ועיניה היו ירוקות.
"אני אעזור. אני יועצת הבניין הזה, זאת חובתי." היא אמרה בגאווה. "עכשיו איפה זה?"
"בחדר הבנים."
"את נכנסת לחדר הבנים?" התפרץ אחד המורים.
"זה משנה עכשיו?" שאלה היועצת. המורה השתתק. "בואי כבר. נפריד ביניהם." היא לקחה את ידה של נוי.
"אל תספרי שאני אמרתי לך." התחננה נוי.
"הכול יהיה בסדר." היועצת הבטיחה. לא היה ברור אם היא תשתוק על שנוי אמרה ליועצת על זה, אבל זאת סוג של הבטחה.
הן הלכו לחדר הבנים, שם עדיין נמשכה הקטטה. דם כבר לא היה כל כך, אבל זה לא נגמר.
"מה קורה פה?" קולה של היועצת גבר על היריעות של המעודדים. כולם השתתקו. סאם וג'ק קפאו במקומם. "קטטה, קטטה. על היום הראשון של הלימודים. ככה מתחילים?" היא פנתה לסאם ולג'ק, שהשפילו את מבטם. ג'ק הביט בכעס בנוי, שניסתה להביט לכל דבר מלבדו. הלב שלה הרגיש אשם כל כך.
"אני לא מתביישת להעניש אותכם ולעשות לכם ריתוק אחרי הלימודים. או להשעות חלק מדבריכם. אבל, זאת פעם ראשונה. ואני מקווה שהאחרונה. אתם התחלתם ברגל שמאל, אך אני אתחיל ברגל ימין. אחרי ארוחת הערב, אתם נכנסים לחדר שלי. חדר היועצת. לא תזיק לכם שיחה קטנה."נאמה היועצת. כל החדר השתתק. כול הבנים שמו לב שהריב נגמר והתחילו להתעסק בדברים שלהם.
"ואל תעזו לאחר." היא הביטה בסאם וג'ק שרק השתתקו כמו כל החדר. היועצת יצאה מהחדר. גם נוי מיהרה לעשות זאת, אך ג'ק עצר אותה.
"למה הלשנת?"
"לא הלשנתי. זה היה לביטחונך. ירד לך דם! ידעתי שזה לא יגמר, אלא אם כן מישהו מבוגר יתערב."
"אני לא מבוגר? אני כבר גדול ואת יודעת את זה. לא הייתי צריך את העזרה שלך. ועוד כשהכול באשמתך."
"אשמתי?" עיניה נפערו.
"כן! אשמתך! את עשית עיניים לסאם, שהתאהב בך ישר."
"הוא לא התאהב! אל תדבר שטויות! סאם רק רצה לזרוק אותי. מה אתה עושה עכשיו סצנה של קנאה?"
"שום קנאה, פשוט אני רוצה לשמוע סליחה."
"רוצה לשמוע סליחה? הנה סליחה, סליחה על זה שחשבתי שאתה גבר. גבר לא יגיד דברים כאלה לחברה שלו, כשעוד היא הצילה אותו. אז הנה סליחה, סליחה על זה שהייתי אייתך בכלל."