פנימיית ארגון. פרק 10 "ג'ק"

** בטעות עשיתי סאם, שהיה אחרי ג'ק. מצטערת**
פרק 9:
ג'ק רק ישב במיטתו, מחבק את הכרית בעצב. הוא רק רצה שהיום הזה ייגמר, הוא רצה שבכלל יגיע החופש. שעוד זה היום הראשון. אולי הוריו יכולו לשים אותו בבית ספר אחר? הלוואי, חשב ג'ק. מה כבר עשיתי לה? המשיך ג'ק לומר לעצמו, זה היה באשמתה, היא הייתה חייבת לפתוח את הפה? היא הייתה חייבת להגיד את זה ליועצת ולתת לי להיענש ככה? להיות עם סאם באותו החדר זה עונש מספיק גדול. שלא נזכיר שסאם היה מולו, יושב במיטה שלו ועצבני יותר מאי פעם. לפחות הוא כבר לא כזה מקובל.
התחיל להיות ערב בחוץ ורוב הבנים היו בחדר האוכל, אוכלים את ארוחת הערב. היה שמונה בלילה, כשמכבים את האורות בתשע. לג'ק לא היה חשק לאכול, אך הוא לא יכל להסתכל על סאם ששם את ראשו מתחת לכרית. כנראה שהיה ממש עצבני ולא רצה שאף אחד לא יראה אותו. ג'ק קם על מקומו והלך לחדר האוכל. הייתה בועת דיבור בחדר האוכל, אנשים עברו וכמעט כל השולחנות היו מלאים. ג'ק החליט לשבת לבדו ולאכול את הספגטי ברוטב העגבניות לבד. הייתה ליד הצלחת פחית קטנה של קולה, האהובה על ג'ק. הוא תמיד אהב קולה והוא אהב אותה יותר כשהזדקק לה.
לפתע ניגש אליו פיטר. הוא ישב גם בלי הזמנה, ישירות. ג'ק לא הביט בו. הוא לבש מכנס שחור עם חולצה לבנה מכופתרת, אך קצת מלוכלכת. השיער השטני שלו היה פרוע והעיניים שלו היו בצבע שמיים.
"תקשיב, אני מצטער."
"על מה?" ג'ק לחץ על הקולה, שכמעט מחץ אותה.
"על זה שגרמתי לזה שנוי ואתה תיפרדו."
"כל העולם יודע את זה כל כך מהר? סאם כבר בטח לא מפיץ את זה, אז מי כן?" הוא רתח מעצבים.
"לא יודע. אני ממש מצטער, בקיצור. תוכל לסלוח לי?" הוא התחנן עם עיניים עצובות.
"כן, ברור. למרות שאני יודע שאתה לא גרמת לזה. זאת נוי שכל כך מעצבנת. היא לא יכולה להודות שהיא טעתה?"
"היי, הזמנת היועצת היה דבר הגון, אתם רצחתם אחד את השני!"
"זאת הייתה המטרה."
"היא רצתה רק לטובתך." הוא אמר תוך כדי שהוא לועס את הפתיתים.
"אם היא הייתה רוצה לטובתי, היא הייתה יודעת שאני אכעס אם היא תעשה את זה. ובמיוחד שהיא חשבה שאני לא מסוגל לסיים את זה לבד."
"כן, עם דם על הידיים." גלגל עיניים פיטר.
"פיטר, אין לך שום דבר טוב לומר? אל תאמר." ג'ק קם מהשולחן. "אתה כל כך מגן על נוי, למה שלא תשב לידה?" הוא עזב את השולחן כשהמגש מאוחז בידיו.
כבר לא היה לו חשק לאכול. הוא זרק את המגש עם שאריות הספגטי ופחית הקולה השבורה.
הוא נכנס לחדר הבנים, מצחצח את השיניים במהירות. הוא הבריש את השיער פעם אחרונה לפני שישן וארגן את מיטתו. הוא כל כך זעם, למה כולם מצדדים בנוי? מה אייתו? למה נוי כזאת גיבורה פתאום?
הוא נכנס מתחת לשמיכה, בידיעה שמחר בבוקר מחכה לו היועצת בחדרה.