פרחיה ומשה

באותה השנה אמא שלי היתה נערה צעירה בת חמש עשרה,שמחה ועליזה שבאמת לא הפריע לה שיש מנדט בארץ, היא חגגה את עלומיה.את הצרות שלה היא עטפה בחבילה ושמה בצד.
היא שמה לב למצוקה של אנשים.אחרים.כי לכל אחד הרי יש חבילה ואף אחד לא מוכן להתחלף.
היא שמחה שמצאה עבודה טובה בבית חרושת לסיגריות וכך היא יכולה לעזור קצת לאמה.

היו לה מלא חברות, גם צעירות בגילה וגם יותר מבוגרות. אחת החברותפרחיה שמה היתה מסתובבת במפעל ממורמרת ועצבנית. לא מזמן , עלתה ארצה מעירק. יתומה, רק עם אחותה וגיסה. פרחיה היתה כבר בת עשרים ושלוש ,שזה כברבתולה זקנה במושגים של אז. היתה נאה בעלת עיניים גדולות שחורות רזה ותמירה . הבעל של אחותה, לא ממש התחבר לרעיון שפרחיה תצטרף לאחותה הבכורה. אבל לא היתה להם ברירה והיא גרה איתם בצריף הדל.
באחד הימים ,שמה לב אביגיל הצעירה שפרחיה מאד עצובה. פניה נפוחות והיא בוכיה.
מה קרה שאלה אביגיל משהו מציק לך…מישהו פגע בך…
פרחיה הרגישה שהיא יכולה להפתח לפני הנערה הצעירה, עם הפנים החייכניות.
כן …הוא עושה לי צרות…. הוא רוצה שאני יעוף מהצריף שלהם.
ומה עם אחותך …היא לא אומרת לו כלום….
אין לה מילה אצלו , הוא מסוגל להעיף גם אותה…
למחרת עלה רעיון במוחה של אביגיל.
יש לה בן דוד , משה שהתאלמן לאחרונה. אשתו יפה נפטרה מסרטן והוא נשאר עם שתי בנות קטנות.
הן זקוקות לאמא ומשה בסכה בן שלושים ושש צריך אשה.
פרחיה מיד הסכימה כשאביגיל הציעה את הרעיון לשדך ביניהם.
משה אלמן עם שתי בנות קטנות בנות שלוש וחצי וחמש, אבלנראה ממש טוב והוא גם מבוסס, יש לו עבודה קבועה בפרומין.
אביגיל הלכה לדבר עם משה. היא סיפרה לו על הבחורה. כמה היא טובה וכמה היא צעירה ויפה.
משה לא שאל יותר מדי שאלות. כבר קיבל את כל התשובות.
אוקיי אביגיל תעשי לנו הכרות.
וכך היה , הנערה הצעירה קבעה לפרחיה ומשה פגישה בקפה עטרה.משה כבר ישב ליד השולחן הקטן בפינה, ופרחיה והשדכנית הצעירה הגיעו.
הנה תכירו היא אמרה זאת פרחיה , זה משה.
היא הלכה.
אחרי שלושה חודשי הכרות התחתן משה עם פרחיה. אמא טובה היא היתה לבנותיו, נולדו להם עוד חמישה בנים והם חיו חיים מאושרים . שלושים שנה היו ביחד. עד שהמחלה הארורה הביסה את פרחיה והפרידה ביניהם. משה כבר נשאר לבד. בגילו הוא כבר לא מעוניין להתחתן שוב.