פריקה …
יושבת בחדרי מסתגרת מהחשיכה מנסה להרגע זה לא עובד מדליקה עוד סיגריה אחת אחרי השני כבר לפנות בוקר לא נרדמת העשן הסמיך מצטבר סביב ולי זה לא אכפת הוא מפריע לי אבל הראש שלי לא מפסיק לחשוב רגשות אשם עוברות בתוכי למה אני עושה את זה לעצמי מסתכל על הידיים החתכים כבר נרפאו מפחדת לטעות שוב עוד פעם להרוס משהו שאני מנסה לבנות ובשביל לעבור עוד ארץ ללמוד עוד שפה חדשה בשביל מה שאני היה עוד פעם שונה שעוד פעם יסתכלו עליי ילעגו לי הסביבה הזאת לחיות עם בן אדם מוגבל הורגת אותי מרסקת אותי לריצפה והריפצה לוקחת אותי איתה כל איבר בגופי ואז כבר לא רואים אותי עכשיו אני רק ריצפה חפץ שדורכים עליו חסרת כל רגש.
תגובות (1)
רצפה חסרת כל רגש … זה תיאור יפה. חבל שאת השאר במקום לומר את הרגש לא המשלת, ככה זה יכול להיות יפהפה.