פרפקציוניסטית בבעיה.
שקר ועוד שקר מתווסף לערמה, אפילו ללא רצוני. יוצא מפי ללא רשותי. כאילו עושה בי כרצונו.
התברכתי בדמיון מפותח ושם רב חיי נמצאים.
אני מספרת שיש לי חברות, כשאני לבד
ושאין לי חברות כשכולם מסביבי.
מספרת שהשפחה שלי נורמאלית כשבעצם לא.
עצובה כשאני שמחה ולהפך.
ושואלת את עצמי למה?
למה אני מנסה להראות כשהכל יפה כשבעצם לא?
למה אני משקרת כשהאמת היא דבר כל כך חשוב אצלי?
פשוט למה?
אין תשובה.
חשבתי קצת. הגעתי לתשובה.
אני פרפקציוניסטית. רוצה שהכל יהיה פרפקט. מושלם.
וכשזה לא ככה- אני מסדרת את זה שיהיה ככה.
על ידי שקרים.
תמיד אמרו שפרפקציוניזם זה דבר טוב.
ואני אומרת, אולי לא?
אולי זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לי?
תגובות (2)
אלף, בתור פרפקציוניסטית אני מוכרחה להגיד לך שכל החיים שלי הטענות ההולכות ונשנות לגבי אותה התופעה היו תמיד בעלי קונוטציה שלילית. זאת הפעם הראשונה שנטען בפניי שזה דבר חיובי.
בית, אם את או הדמות שלך באמת משתמשות בשקרים כדי להפוך את החיים לוורודים אולי מדובר בשקרנות פתולוגית ולאו דווקא בפרפקציוניזם.
אבל אצל כל אחד זה אחרת… אצלי זה לדוגמא מתבטא בהתמוטטות עצבים, או בכי כתוצאה מחוסר הצלחה בתחומים מסוימים.
אני לא יכולה להגיד לך שזה לא בריא כשגם אני סובלת מאותה הפרעה(וכן, זאת הפרעה).
מלבד זאת, קטע מקסים:)
וואו אני כל כך מזדהה אייתך כי גם אני כזו ..
אצלי זה לא מתבטא בשקרים אלא בחוסר היכולת לטעות אני מסכימה לעצמי לטעות ובגלל זה אני טועה אפילו יותר כשאני מרגישה שאני מתקרבת לטעות או לכישלון אני לא מנסה לתקן אלא להפך אני בורחת או נחסמת רגשית ואני כל כך מבינה ומכירה את המעמסה שזה יוצר!!