פ-ט-ר-י-ו-ט

יש מבחן פשוט מאוד לבדוק, האם אתה פטריוט:

• אם אתה תעצור הכל בזמן צפירה, ולא משנה מה עשית, אתה תעמוד ותרכין ראש.

• אם אדם עם מדי צה"ל גורם לך לרצון עז להצדיע משום מה, או סתם לקרוא לו "גיבור"

• אתה מתלונן כל כך הרבה על מדינת ישראל, אבל אתה לעולם לא תקום ותעזוב את המדינה, כי ככה.

והדבר שהוכיח לי בעיקר שאני פטריוט אמיתי:

ביום הזיכרון הבינלאומי הראשון לזכר השואה, התקיים מטס של חיל האוויר הישראלי מעל חורבות מחנה ההשמדה אושוויץ, וכאשר עברו מעל שרידי המשרפות, אמרו: "אנו, טייסי חיל האוויר הישראלי, בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו – ישראל". על המשימה פיקד תת-אלוף אמיר אשל, ראש להק אוויר בחיל האוויר.

הפסקה הזאת גרמה לי לצמרמורת בגב. מי היה מאמין שאחרי 61 שנים, מטוסים של חייל האוויר יטוסו להם מעל מחנה ההשמדה, שהיה אמור לדאוג שלא יהיו שום מטוסים של ישראל בשמיים.
איזה כייף לחשוב שיש לנו מטוסים, ויש לנו צבא, ויש לנו מדינה.

בתור חובב דגלים מושבע, אני מכיר הרבה מאוד דגלים, ופתאום היום אני רואה כל כך הרבה דגלי ישראל, שחסרים לי במהלך השנה.
הכחול והלבן יוצרים צבע הרמוני, אבל בניגוד לדגל הונדורס, שפשוט לא נעים לי לעין, ויוון שבעייני הגוון של הכחול לא יפה כל כך, ודגל פינלנד שהוא יפה וזה הכל, ישראל היא המדינה היחידה שיש לה דגל שבאמת יפה בעייני.

כמה כייף לי, שלי יש דגל ישראל תלוי בחדר, שמתחתיו דגלים שאני ציירתי במו יידי, קטנטנים, הגודל הממוצע שלהם הוא 18 סמ"ר, ורק הדגל הישראלי הוא בשטח של מעל למאה וחמישים סמ"ר.

אז נכון, אני רוצה לטייל בחו"ל, אבל אולי זה בגלל שאני גם רוצה להתגעגע קצת למדינה שלי?