צחוקים, סטנדאפ ואורים חיזקיים אחרים.

חשבתי על זה זמן רב, ורציתי להפוך לסטנדאפיסט, להעלות מופעים, להצחיק ולזכות במחיאות כפיים. אחד האנשים שהשפיעו עליי בשנה האחרונה היה אורי חזקיה. הוא גרם לי לרצות להצחיק אנשים.
ואם זאת אני ממש אוהב לכתוב, כי אחד האנשים שהשפיעו עליי לפניו היה אשר קרביץ.
אני מתלבט מאוד- לעסוק במשך עשור או שניים, כשאהיה מבוגר יותר, בסטנדאפ? או בכתיבה?
זו אחת השאלות הקשות ביותר ששאלתי את עצמי במשך חיי.
כי אם אני בוחר משהו, אני מפסיד משהו אחר.
אם אני בוחר בכתיבה, אני מפספס את אחד החלומות שלי, להופיע מול אלפי אנשים ולהעלות על פניהם של כולם חיוך.
אני ממש אוהב לצחוק.
עם הזמן, שמתי לב שהצחוק שלי התפתח!
מ: "תחחח" עלוב, ל: "נה-חה-חה!" דקיק יותר.
צחוק זהו אחד המרכיבים החשובים ביותר בחיי. אני זכיתי במעט מקובלות באמצעות ההומור, הצחוק והסטנדאפ.

מצד שני, אם אני אוותר על כתיבה. אם אני אוותר על כתיבה זהו יהיה אחד האסונות הקשים ביותר למערכת החיים שנקראת "ד.א. קטיוחה (החתול הסופר)". הרבה לחצים ייאגרו בי, ולבסוף יתפרצו בקריזה טוטאלית ולא שגרתית. אני אפסיד עולם משלי. הדמיון שלי יתנוון ואהפוך למכונת צחוק משומנת היטב.

לא מזמן הבנתי, שהכתיבה והסטנדאפ הם כמו המצאה לא שגרתית:
לפני כשלוש מאות שנים, לא הייתה נורה. בני האדם חיו כרגיל, אך ללא הנורה. הם לא הרגישו צורך בה, כי לא ידעו עליה. הם לא ידעו שיש כזה דבר. הם לא ידעו שימציאו כזה. ועכשיו, כאשר יש נורות בשפע, אם תהיה הפסקת חשמל אחת בכל העולם למשך שעה, כאוס ישלוט. אנרכיה.

רובנו לא יכולים בלי הטלוויזיה והמחשב. אבל אנשים אחרים לא ידעו שזה קיים, כי עוד לא המציאו את זה.
ועכשיו, אם לא יהיה מחשב, אנחנו נמצא את עצמנו משועממים זמן רב. נרגיש מחסור, שלא היה אצל אותם אנשים לפני תקופת המחשב והטלוויזיה.

כמו כל הגאדג'טים וההמצאות, כך גם אצלי יש את הכתיבה והצחוק. לפני שנים מספר לא ידעתי להצחיק ברמה מקצועית, ולא ידעתי לכתוב סיפורים יפים.
ועכשיו, אם ייקחו אחד משניהם, אני אכנס למצב של כאוס ואנרכיה נפשית.

ולכן פניתי לכם:
לוותר על הכתיבה לטובת הסטנדאפ?
לוותר על הסטנדאפ לטובת הכתיבה?
או, לעשות את הבלתי ייאמן, ולשלב את שניהם?