צירוף מקרים?או יד מכוונת…
אני מעדיפה לחשוב שזוהי כמובן יד מכוונת..
היום היינו צריכים לחגוג לך יום הולדת 52.
היום הייתי צריכה להודות לך על מי שאת.
היום הייתי צריכה למלא אותך בנשיקות ובאהבה.
היום הזה שהיית צריכה להיות כאן איתנו.
אבל את לא כאן, ואת הכאב קשה לשאת.
את שם,אומרים למעלה…אני מקווה שטוב לך שם.
שדואגים לך.
ואני מקווה שאת רואה אותי,גאה בי למרות שלא תמיד אני גאה בעצמי.
אבל את זאת שתמיד היית פה בשבילי,הכתף שלי,האוזן הקשובה,הלב הרחב שלך.
אלייך רצתי תמיד כשטוב, גם כשפחות וגם כשרע.
עכשיו כשהתחלתי לכתוב עלייך פתאום פרץ גשם חזק.
אני לא יודעת אם זה דבר מקרי,כי בכל אופן הודיעו על גשם היום בתחזית.
אבל למה עכשיו באותו הרגע שהתחלתי לכתוב?
אני מקווה שאת שם אמא ושאת מסתכלת עליי.
אני אוהבת אותך יותר משמילים יוכלו להביע,יותר ממספר הכוכבים,יותר מגודל כדור הארץ.
אמא שלי אחת והיחידה שלי הכאב הזה,הוא שורף כל כך..
תעזרי לי,כמו שעשית תמיד…
רק תישארי איתי
תגובות (0)