צריכה מילים טובות

איך אני אוהבת לחפש את הסיבה ..
לחפור ולהגיע ללמה
האמת שהמוח שלי נהיה עיסה ונאבדו לי כול כך הרבה זיכרונות
ואיתם גם כעסים לא רלוונטיים לאנשים לא רלוונטיים
זה כול כך מצחיק ועצוב בו זמנית
שאני יכולה לראות מישהי ברחוב שהייתה פעם חברה טובה להביא לה חיבוק , לנשק אותה
כול טקס ה"התגעגעתי" ו"חייבות להיפגש "
ובדיוק לבוא להסתובב ולהיזכר שהסיבה שלא ניפגשתם ולא שמרתם על קשר זה כי הבת זונה יצאה עם האקסית שלך.
אז ביגלל העיסה הזאת שכחתי ..
או יותר נכון הדחקתי ולא חיברתי ..
למדתי להבין את עצמי ואת הדברים שאני עושה – לא את כולם אבל בהחלט רובם
למדתי להבין למה אני כזאת חסרת ביטחון ומצד שני עם ביטחון בשמיים
למדתי להבין למה יש לי בעיות אמון קשות עם אנשים ומצד שני אני כול כך תמימה לפעמים שזה בדיחה
למדתי להבין כמה כיף לשים לב לעצמך ולתקן את השבור
אבל אם יש משהו שלא למדתי
*הוא – לא מאמינה שיכולים לאהוב אותי ..
אהבה אמיתית , טהורה , חסרת קריטריונים
חסרת תנאים ומספקת
אז השאלה בעצם היא למה ? למה אני לא מאמינה בכך ?
בום שאקה לאק , טוויסט בעלילה
הרי הגיונית , אני יודעת שאני מיוחדת , אני מרגישה את זה המון
אני שווה את זה , אני שווה את הזמן וההשקעה , מסיבה מאוד פשוטה
*היא – מי שיעמוד מולי יקבל פי 2
אז למה אני מאמינה שאף אחד לא יכול לאהוב אותי , להקשיב לעצתי , להתעניין בי ?

כי כשאבא בוגד באימא
הוא לא חושב על זה שהילדה הקטנה שהוא לא ספר ממטר – העריצה אותו
הוא לא חושב על זה שכשהוא ילך מהבית עם תיק ענק שמלווה במישפט הכי מזלזל "אולי אני אחזור " – הילדה תרצה הסבר שמורכב יותר מחצי משפט
כי כשאבא אומר לילדה שלו על בסיס קבוע ש"היי לא עשית כלום בחיים שלך , מה את שווה או מה את יודעת ? " – הילדה מאמינה – כי מה היא שווה ומה היא כבר יודעת ?
הוא לא חושב שכשהוא שם אולטימטום לבת 14 "או שאת עושה מה שאני אומר לך או שאנחנו מנתקים קשר " הילדה תרגיש  שיכולים לוותר עליה כאילו כלום , כאילו זה לא עושה שינוי למישהו אם היא בחיים שלו או לא.
הוא לא חושב שכשאבא אומר לבת שלו שהוא מוכן לשים עליה איקס – היא תרגיש כול כך קטנה ..

 כי כשאימא במקום רע ויוצאת מכלל תיפקוד – הילדה צריכה לשכוח מעצמה וללכת להיות שם
כי כשאימא הפסיקה לאכול – הילדה הייתה צריכה לארח לה חברה בישביל לבדוק אם היא חיה
כי כשהילדה הייתה צריכה כתף , לא היה לה לאן לפנות – הן היו רק היא ואימא

כי כשאח רואה שאחותו לא הולכת לבית ספר ומחליט על דעת עצמו שמכות זה הפיתרון – הוא לא חושב שכואב לה
כשהאח גורר את האחות על הריצפה חצי בית – היא לא בובה – הוא לא מבין .
כשהאח חיי בעולם של " אם זה לא הולך בכוח , אז תוסיף כוח עד שאתה נהיה מאוכזב ולא אכפת לך כבר "
אז האחות .. האחות רואה את זה ממקום ראשון

כשהאח .. האדם היחיד שיכל להיות שם בישבילה .. לא שאל פעם אחת – איך את ?
עד גיל 18 , אז זה כבר לא רלוונטי עבורה משום כיוון אחר
כשהגרעין הקטן שאמור לחבק אותה , ללמד אותה , להדריך אותה –
לא מתעניין בעובדה אם היא בסדר ולא קורסת
זה גורם לבן אדם להרגיש לא אהוב , לא רצוי , לא מעניין , אחד שאפשר להחליפו בכול רגע נתון בהרף עין
זה גורם להרגשה של אפטיות
חוסר רגישות מוחלטת לילדה קטנה שהייתה צריכה .
צריכה התעניינות של יותר ממה הציון , לכי לבית ספר , תעשי ככה ואל תעשי ככה .
ועכשיו הילדה צריכה ללמוד גם את זה ,
כמו כול דבר אחר שהיא למדה בחייה
איזה קטע .. הילדה הזאת ,  זאת אני ..
אז… איך מרגישים נאהבים ?