קולה של אנסטסיה – הצצה להמשך כי משעמם לי..

טוב תקשיבו אז היום המשכתי לכתוב בדפים את הסיפור קולה של אנסטסיה ויצא לי קטע מצחיק בטירוף, אז החלטתי לעשות אותו בתור הצצה להמשך, בגלל שהוא לא הולך לעלות בזמן הקרוב (הפרק המלא), וגם רציתי להודיע שכל פרק יהיה מחולק לכמה חלקים, לשניים לפחות (כמו הפרק הראשון) כי הפרקים ממש ארוכים ואני לא מספיקה להעתיק את הכול מהדף אז…
מתחילים עם ההצצה:

…. "על מה את רוצה לדבר?" הוא שאל, במעט יותר רציני כשהתיישב על המיטה המוצעת והלבנה כשלג בחדרו רחב הממדים.
"תקשיב, אף פעם לא שיקרתי, ואני לא הולכת לעשות את זה עכשיו. אני לא בת אדם. אני יצור מיוחד עם כוחות על – טבעיים, שיכול לשנות צורה לכל דבר שארצה. כך גם אחי. אנחנו מחפשים עוד מישהו מאיתנו, מישהו מהמשפחה ויש לנו מין מפה כזו, שמראה איפה בני המשפחה נמצאים, ונקודה של בן המשפחה האחרון ממש קרובה לפה. רק רציתי לשאול, אם למרות כל זה תוכל לתת לנו לגור…" היא נשמה עמוק. "לגור פה. אני יודעת שבן אדם רגיל היה מגיב בצעקות ומשתגע, אבל אני שמחה שאתה מקשיב. אני באמת מודה לך על כל שנייה שאני פה ולא עפה מהחלון (><), אז בוא נעשה היכרות מחדש. נעים מאוד, אני אנסטסיה בלום ואני… מפלצת." היא גמרה לדבר בראש מורכן ודמעה זלגה מעינה האפורה. "נעים מאוד, אני מייקל פייטון ואני… סתם אחד, אני מניח (><)."
לחיצת היד שלהם הייתה הסימן לחברות חדשה, יפה ואמיתית מתמיד.