רכבת

ברכבת תמיד אתיישב הפוך
פני פונות אל העבר;
בראש מסתחרר זיכרון חשוך
הרגע בו הפחד גבר.

ברכבת אשב בקירבת החלון
עיני בוהות באורות החולפים –
בראש מתעורר פחד לטעות
חרדות את נפשי מסתירות.

ברכבת תמיד אפנה מקום
בכלל לא אכפת לי לעמוד!
בראש חושב בקו עקום
לא יכול לשנות את המוד,

כי ברכבת אף פעם לא אצעק
לא רוצה להפריע לכם –
רק באזניות הסולן יזעק
המנון בוער של קור מנחם;

ברכבת מיד אזניות אשים
אשקע בעולם משלי…
לא אכפת לי מה כולם עושים
מעמד חברתי הוא שולי.

כל עוד את תהיי כאן –
לי זה מספיק.
מתרחק מהרציף

לא אקפוץ.