|שהחלום יהפוך למציאות
שהחלום יהפוך למציאות. כשהיינו צעירים שעות ישבנו וגילגלנו רעיונות ותרחישים איך ומה נעשה ?
לכולנו כשהיינו ילדים היו חלומות, קטנים וגם גדולים. אולי נהייה שוטרים או אולי נהייה מורים, כבאי אש או טייסים. היה לנו המון דמיונות, לכולנו היה ברור שהחלום יהפוך למציאות. שעות ישבנו וגילגלנו רעיונות ותרחישים איך ומה נעשה בחיים. כאשר ההורים שלנו צופים בנו הוזים בהקיץ ובוהים בחלל. באו החיים והראו לנו שזה לא מתרחש כמו שחלמנו ואין המציאות דומה כלל או כלל לחלומותינו. בכורך הנסיבות נכנענו לתכתיב והלכנו בתלם. חלפו השנים והגיעה הגיל השלישי !. מה עושים עכשיו. עשו חושבים, מהיכן מתחילים הכל נראה שהייה!, אין יותר נהייה. למה דווקא עכשיו שאנו צריכים ונדרשים למשאבים ואולי אפילו אמצעים נוספים ואין לנו ברקע הורים שמתרעים שהכל שיש לנו בראש זה "חלומות באספמייה" ומכל זה לא יצא כלום מלבד עגמת נפש, יש לנו חופש מחשבה ורשות לעשות הכל. לכל אחד מאיתנו יש חלום ורעיון שבכל זאת אפשר לממש. לכל אחד יש סיפור חיים ונסיון ודבר אחד שהם חושבים שהם יודעים לא רק לאהוב אלה גם לעשות. לקום בבוקר ולהיות שמח יצירתי ולומר "את זה אני אוהב לעשות". אולי יש לי מיגבלות גופניות או גיל שאינו מתאים אבל את האהבה לנושא לא יקח לכם אף אחד. אם יש לכם מחשב יש לכם חלון לעולם מופלא. אם אין לכם בקשו מחבר או מבן משפחה לערוך לכם חיפוש בנושא עליו אתם חולמים ולהדפיס את התוצאות. לא להקשיב לביקורות או סיפורי אכזבות של אחרים. הסביבה תמיד אומרת "לא כדאי, חבל על המאמץ" אבל אני טוען שיש "תמורה לאגרה והעמל" נסו ליישם חלום. עכשיו בגיל השלישי הוא הזמן הטוב ביותר. אין מחוייבות גדולות יש לכם מה שנקרא אצל הערבים "טאבולה רסי" שולחן נקי שווה לקחת חלום ורעיון (אפילו קטן) ולצאת לדרך . חפשו בסיפור החיים שלכם מה היתה התקופה המוצלחת ביותר. אני מכיר איש בן 91 שהוא ניצול שואה והיה כל ימיו רצען ויוצר תיקים ובגיל השלישי החל לאפות עוגות מצוינות (זה היה חלומו). אשה שהיתה מורה וכעת בגילה המתבגר החלה להעביר סדנאות למוזיקה קלסית בהצלחה מרובה. אדם שהיה מתמתיקאי מוצלח אבל כל ימיו שאף להיות זמר יצא בסידרת סדנאות שקשרו בין מוזיקה שירה ומספרים. אשה שאהבה לבשל ובגיל השלישי החלה להגיש בביתה ארוחות צהריים לאנשים שחיים בגפם. גברת בת הרבה מעל השמונים החלה לייצר בובות עם פני חרסינה ושמלות פאר ומכרה אותם בהצלחה מרובה. אני בעצמי התחלתי כותב תסריטים בגיל 70 וראיתי ברכה רבה בעמלי. אם ההייתי מקשיב לחברי שראו אותי יושב יום יום כמה שעות וכותב ככל העולה בדמיוני, לא היה יוצא דבר מכל אלה. פגשתי ברחוב נחלת בנימין עולה מרוסיה שרכשתי ממנו כובע מעניין לשאלתי מיכן הוא משיג אותם אמר לי בשנות הגלות למד מסבתו בכפר בגולה כיצד לעשותם ועכשיו בגיל מתקדם הוא מייצר אותם בביתו.
אעלה רק אנקדוטה אחת נוספת: אבי ברח מהנאצים יחד עם עוד שני חברים מאוסטריה לשוויץ ברגל הם הצליחו לעבור את הגבול ובשוטטותם בשדות ליד הגבול ללא ניירות, ללא מטרה או קורת גג פגשו את האיכר שעבד בשדה. הוא תישאל אותם מאיפה אתם ולאן ועוד, הם הציעו עצמם בתמורה למזון ומקום לינה לעבוד חינם. כאשר שאל אותם מה הם יודעים או יכולים לעשות בחווה ענה אבי שהוא יודע לעשות מלפפונים חמוצים (למד בחופשת הקיץ בחוות נופש). זה אמנם לא היה עיסוק מעניין אבל מועיל מאד במצב זה. אנא פשפשו בזכרונות ילדותכם מה למדתם מה רציתם מה חלמת – עכשיו הזמן להגשים החלום.
נ.ב. אנא ספרו לי מה היה חלומכם אולי אוכל לעזור לכם להגשימו?
תגובות (0)