שחור ולבן- פרק 1.

לוקח זמן עד שאמיר עונה לליהי. ליהי מתעצבנת יותר מתמיד, זאת לא הפעם הראשונה שהוא מבריז לה, הפעם השלישית בחודש! הידיד הטוב ביותר שלה דניאל, התערב איתה שאמיר יבריז לה שנית. הוא תמיד שבר לה את הלב, מהיסודי הם חזרו ונפרדו, חזרו ונפרדו. הם אף פעם לא הסתדרו, אך ליהי הייתה נחושה בעצמה, היא מאוהבת בו כל כך. לפעמיים היא שואלת את עצמה אם הוא אוהב אותה כמוה.
כל יום יש עוד שמועות מפחידות שאמיר הוא הומו. זה הפחד הגדול ביותר של ליהי, שאמיר בוגד בה עם גבר. עם גבר! ולליהי הוא נראה האיש הכי גברי שיש באנושות, אז שהוא יצא מהארון? לא, זה לא נשמע לה בסדר.
היא עמדה לשלוח לדניאל מסרון על איך שאמיר משאיר אותה לבד בבית קפה, שעדיין לא הזמינה שום דבר והמלצרים על הגב שלה כל הזמן. אבל אז אמיר רץ לליהי, מתנשף ומזיע. בשביל בנות זה היה דוחה שהבן זוג שלהם מזיע, אבל את ליהי זה הדליק. הוא ישב מולה והזמין במהירות קפה. ליהי הזמינה אייס וניל וטוסט גבינה.
"אז למה איחרת הפעם?" שאלה ליהי.
"אני.. מצטער." הוא מחה את הזיעה ממצחו. "פשוט הייתי עסוק בכמה דברים."
"זאת לא הפעם הראשונה שאתה עסוק." היא כיווצה את עיניה בכעס, ואמיר היה נראה מבולבל מתמיד.
"אני מצטער." אמר שוב. "זה לא יקרה יותר." הם הושיטו את הידיים לשולחן הקטן, ונגעו אחד בשני.
"אתה מבטיח?" שאלה כמו תמיד.
"מבטיח." הוא חייך לה בהקלה, אבל ליהי לא האמינה לדבריו. בפעם השלישית בחודש קשה לה לסמוך עליו, הוא לא שקרן טוב לדעתה.
כשהמשקאות והאוכל הגיעו לשולחן, המבטים של ליהי ואמיר היו מתוחים כל כך, ליהי כל כך רצתה לנשק אותו, נשיקה ארוכה ויפהפייה, אבל לא יכלה לעשות זאת בבית קפה. לא, היא בן אדם מנומס, כך משפחתה לימדה אותה להיות.
ואמיר היה מאוד מתוח, הוא מיהר לשתות את הקפה הרותח, ואפילו היה נראה שהלשון שלו נשרף, אבל הוא העמיד פנים שהכול בסדר והמשיך לשתות. 'רק כדי שהדייט הזה יסתיים' חשבה ליהי, והמחשבה הזאת גרמה לה להרגיש רע עם עצמה.
יש לו שיער קוצני, בצבע שחור, עם עיניים חומות כמו שקד, ושפתיים דקות ויפות. חיוך רחב, גופיה ירוקה שבדרך כלל לובש, ועור שזוף שגורם לליהי עור ברווז.
"אתה בסדר, אמיר?" שאלה ליהי אותו, לקח לו זמן לענות.
"הכול בסדר, אני בסדר." חייך לה חיוך עקום.
"אתה משקר. למה אתה לא סומך עליי?" התאכזבה.
"הכל בסדר." אמר שוב. היא התעצבנה. ליהי קמה מהכיסא, כשכל עיני בית הקפה נשואות אליה, כשהיא מטיחה לאמיר את האייס וניל בפרצוף. האייס וניל היה קפוא ממש בשבילו, והוא גם היה המום.
"תפסיק לשקר לי. אני שואלת את עצמי אם אתה בכלל אוהב אותי עדיין?" זאת הייתה נראית דרמה, ואמיר קפא במקומו. היא חיכתה לתשובה, וכשהתשובה לא הגיעה, היא עמדה לרוץ משם. לרוץ מהבושה. אבל אמיר החזיק את ידה, ועצר אותה.
והוא נישק אותה נשיקה ארוכה ויפה, וליהי השתכנעה כולה בדבריו.