-שחור זה לא פשע-

וואי איזה ימים.
דווקא עכשיו אני מרגישה שייכת
לקבוצה מסויימת.
הלוואי והייתי שם בפנים,
בין כל האנשים.
ביחד צועדים כל כך מאוחדים.
לא יכולתי לצעוד איתם
אבל הלב שלי, היה שם.

כן, ידעתי מתי שהוא זה יתפוצץ.
יותר לא עוצרים.
אנחנו ממשיכים.
הגיע הזמן לשינויים!

מזכיר לי דבר..
מישהו אמר לי ללכת מכאן,
כאילו יש לי לאן.
זה המקום של אבותיי,
אחיי ואחיותיי.

ניסיתי להסביר,
אני חיה את החלום של סבא רבא.
הוא כל כך רצה להיות בה,
בארץ הקדושה.
והדרך הייתה קשה !

כעסתי, כל כך הרבה מקרים.
איך הביטחון שלנו הפך לסכנה שלנו.
איך מקום הבילוי הפך למקום התאבקות.

במלחמות, דמיי אחינו נשפכים
ופתאום אנחנו לא שייכים?!

לא אני לא רוצה לשתוק.
אני לא רוצה לעצור.
אני לא רוצה לתת לזה לעבור כי אז, זה יחזור.
אנחנו נילחם עד שזה יסתיים.
בסוף זה ישתלם..
..
אלוקים יש כאלה שהיצירה שלך מפריע להם.
הם לא מבינים שקליפה, זה סה"כ עטיפה!
ומה שחשוב זה מה שבפנים..
ממש כמו תפוזים.
-חברה שלי כתבה. מסכימה עם כל מילה.-