שלומציון יהודה

שלומציון יהודה

שלומציון יהודה מרחה אודם על שפתיה , סידרה מהר את קבוצות שיערה המרדני,
קיפלה את הניירות המועטים שהיו על שולחנה, כיבתה את האור ויצאה לכוון המעליות.

הדבר היחידה שנשאר לה מחייה הקודמים כדתיה היה שמה , כלכך קשה להגותו, כבד משהו,
סגנון חייה הקודם מקופל בו בוודאות, כך התרגלה לחשוב . היא חשה שבעידן הזה של חייה,
השם סיוון או ענבל היה בהחלט מתאים לה יותר , אבל כשחשבה על תהליכי הביורוקרטיה המעצבנים ,
ירדה מהר מכוונתה.

הגשם שירד למן הבוקר תופף על המדרכה קלות. כשיצאה מבנין "הראל" , היא עבדה כמנהלת הלשכה של סמנכ"ל לקוחות החברה ראובן שיינברג, שמה פניה למכוניתה האדומה שחנתה בסמוך לעץ אקליפטוס עב גזע, אנשים אפורים, עם מטריות ססגוניות , עוברי אורח עייפים ונראים טרודים למדי , על פניה חלפו, אצים רצים ביום חורף סגרירי זה לבתיהם המחוממים.

כשהתקבלה שלומציון למשרה הזאת , הגיעה לראיון עם חצאית ארוכה ,חולצה מכופתרת ושרוולים ארוכים ואת שיערה הארוך תחבה במטפחת עדינה,הגם שלא היתה אמורה לשים מטפחת כי עדיין לא נישאה .
מר שיינברג , איש הדור, לבוש כמו שלבושים אנשי עסקים בעולם הגדול, חייך אליה והיא התישבה מולו.
אחרי מספר שאלות הכרחיות ,ךכמו גיל והשכלה , הודיע לה בחיוך מאיר שזהו זה המשרה שלה .

זה היה בקיץ לפני שלוש שנים .
מאז שונו חייה ללא הכר . עכשיו היא מה שנקרא בפי העם דתלש"ית. איזה צליל נחמד , חשבה , כמו רלש"ית. וכן , למעט אודם שהיא מקפידה לשים תמיד, היא כמעט לא מתאפרת. החצאיות שלה הארוכות נתרמו לבית יעקב או למוסד דתי אחר , היא לא ממש יודעת .

עכשיו היא לובשת ג'ינס מוקפד, ממותג, עולה כמו כמה חצאיות שנרכשו פעם ברחוב ביאליק ,באופנת
"בת מלך פנימה". החולצות שלה מכופתרות עדיין אבל צעיף אלגנטי זרוק עליהן.היא מודעת לעצמה , ויודעת טוב שהיא נראית יותר מבסדר . בטח לא כמו היתומה המסכנה מקודם. מר שיינברג כשמגיע בבוקר לעבודה , יודע תמיד להחמיא לה ,והיא מורידה את העיניים וחיוך דק מעטר את זויות פיה .

"היי שלומציון, בוקר," הוא לא מרשה לעצמו לכנות אותה כמו הפקידות במשרד קוראות לה . בכל זאת יש קצת דיסטנס לא? עדיין הוא הבוס שלה והוא צריך להתנהג בהתאם .
"תכנסי אלי , יש כמה פגישות שצריך לתאם ".

כששלומציון הגיעה להחלטה ,(אחרי חיבוטים רבים) , שהיא הולכת לשכור דירה לבדה. בעיר הגדולה .
הרעיון התבשל בתוכה , כשהגיעה למסקנה שהיא כבר מספיק בוגרת ודעתנית ויודעת בדיוק מה היא רוצה. ומה היא רוצה ? צעד ראשון להשתחרר מכבלי הדת המעיקים. שום דבר יוצא דופן בשבילה .
הרבה חברות וגם כמה חברות טובות ממש ספקו כפיהן וציקצקו בלשונן, כאילו היא עומדת להמיר את דתה. אוי ואבוי לה, אנא זה תלך ואנא תפנה ,ומה יהא בסופה. והחשוב מכל , מי כבר יסכים לקחת אותה לאשה ? זה בעצמו דבר מטריד ,אבל זה לא משהו שהיה בראש מעייניה. והמעניין ביותר כאן שאפילו בשביל אהבת גבר היא לא עושה את זה . חד וחלק משהו שנבט מתוכה . מנבכי נפשה , מסערת הנפש ומחיבוטי נשמתה .וכן , היא לא תתחיל עכשיו לשרך את דרכיה ,להכניס בחורים לביתה,לשכב איתם כאילו אין מחר.לנהל אורח חיים מתירני כמו שקראה בספרים האסורים מהספריה ליד ביתה .

היא לא תבשל גדי בחלב אימו , וגם לא תהין ללעוס כריך גבינה עם פסטרמה או אפילו לא עם חמאה הולנדית כמו שנשמע עסיסי וטעים ביותר.זה כבר מוגזם בעיניה ,ממש. אבל לגבי הבגדים , היא תקל על עצמה כמוהן , כמו הנערות שהיא רואה במשרד.גם תסע בשבת לטייל , לא לעבוד חלילה . היא גם לא תנקה או תכבס בשבת , כי אין הברכה שורה על עבודה בשבת. היא חושבת שהאלהים שלה לא כלכך שם לב לזה . זה לא ענינו, למרות שהיעא יודעת שאלהים נמצא בפרטים הקטנים .

אז נכון שהיא הודיעה קודם כל לחברות הטובות שהיו מופתעות וכמו במטה קסמים נעלמו מהשטח .

להוריה היקרים ,עדיין יקרים לליבה,היא תסביר בעדינות ,בהמשך, כשתתעשת שהיא לא חלילה משרכת את דרכיה ,עדיין שלומציון נערה ישרה והגונה , רק שמבקשת מעט לדלל מחוקי התורה הנוקשים . לא כל החוקים היבשים מקובלים עליה. היא עדיין חושבת שאלהים נמצא בתוכנו,בתוכה, בתוך כל אחד מאיתנו.
אבל היום היא הגיעה לתובנה שאלהים הרחום והחנון, כן , זה של הנוצרים, של היהודים ושל המוסלמים , לעניות דעתה זה אותו האלוהים האחד והיחיד רק שנקרא בשם אחר ,יקבל אותה כמו שהוא מקבל את כל ברואיו. הוא לא נכנס לנשמה של כל אחד ואחד ורצונו של אדם כבודו .

מי כתב את חוקי התורה ? באמת אלהים ? היא תוהה, לא בטוח . היא עונה לעצמה .

היא עדיין חושבת שהחוקים האלה נוקשים בעיניה. גם לא מתקדמים , ואף לא מתאימים לתקופה הזאת
המאה העשרים ואחת . חגים , היא אוהבת , זה נהדר ,היא אוהבת מאד את ההתכנסויות המשפחתיות ,את הארוחות המוקפדות והטעימות, את שפעת האור והשמחה והזוהר. אבל יש דברים שהיתה משנה . אף אחד לא יוכל יותר להכריח אותה למשל לא לנסוע בשבת, לא לבשל ארוחה טעימה וחמה סמוך לשעת הארוחה בשבת עצמה . למה רק לקראת שבת ?למה לחמם על פלטת שבת? טוב , אולי זה בעצם קצת קטנוני ובאמת לא עד כדי כך נורא . אבל עדיין היו דברים אחרים שהפריעו לה .

מקווה הטהרה, וחוקי הנידה הקשים, לא הם וגם לא ה"טישים" בערבית,לא הכעיסו אותה, כן דחה אותה ביותר היחס המשפיל והמדכא לאשה בחברה החרדית,האשה שנראה כאילו נולדה לעבדות, עבודה קשה מצאת החמה ועד צאת הנשמה עם גדודי ילדים זבי חוטם , ניקיונות , בישולים וטיפול בבעל האברך ההורג את עצמו באוהלה של תורה . עבודות מפרכות ותובעניות , והיא אויה , תמיד לבדה ועם מטלות ממטלות שונות,איזה מן חיים אלו? לזה היא באה לעולם?

שלומצין ליקקה את שפתיה ,הידקה את הצעיף הקל מעל כתפיה ,היא מרימה את ראשה למעלה וחושבת שבחרה נכון . היא חצתה את הקו האדום ועברה לעולם שפוי יותר. אולי כן ואולי לא ימים יגידו .