ש י ג ע ו ן ! ! !

בוקר אחד החלטתי שלא בא לי לצאת מהמיטה ולא בא לי להתחיל את היום ולא בא לי גם להסביר את עצמי לאף אחד.
גיבשתי החלטה וכשנגשו להעיר אותי לא עניתי וכשפנו אליי לא התייחסתי רק הבטתי במין מבט חצי בוהה חצי מחייך ונשארתי במיטה בהתחלה חשבו שאני צוחק אחכ הבינו שמשהו לא תקין אצלי וככה עבר לו יום שלם בשתיקה..
למחרת החלטתי שאני ממשיך בשלי ונראה לאן זה יוביל..
אחריי יומיים של שתיקה זה הגיע. . הגיעו אליי לחדר אנשים שלא הכרתי וביקשו לדבר איתי ואחריי שגם אליהם לא התייחסתי התחילו לנסות להוציא אותי מהמיטה בכוח, לא התנגדתי והלכתי איתם הקרובים אליי הביטו בי במבט דואג ודמעות בעיניים רק אני לא יכולתי להסיר את החיוך .
כמעט ונשברתי וגיליתי להם תאמת שזה רק משחק.. אבל הסקרנות שלי גברה והלכתי יחד עם אותם אנשים למקום שנקרא שער מנשה, נראה לי בית חולים למשוגעים..