תברח איתי מהעולם

"בוא,תתישב לידי".
הוא התקרב והתיישב לא יותר מדי קרוב.
היא לוקחת סיגריה ומדליקה אותה.
"רצית לדבר על משהו?"
"עכשיו,במצב הזה…
אני לא יודעת אם יש משהו לדבר עליו".
הוא מרכין ראש,ומסתכל לצדדים.
היא מביטה בו עם גבות מורמות וחיוך משועשע.
"נו,בחייאת".
"מה?"
היא התחילה לצחוק.
"מה מצחיק..?"
"רגשות האשם המטופשים שלך".
"הרי אמרת בעצמך ש…"
"אמרתי ולא התכוונתי".
היא לוקחת עוד נשימה מהסיגריה.
"נו,חשבת על זה?"
"כן,חשבתי.אין לי תשובה עדיין".
"הרי את רצית במשך כל כך הרבה זמן את זה.מה קרה פתאום???"
"רציתי את זה הרבה זמן,זה נכון.
אבל זה היה ממזמן".
"השתנה משהו מאז?"
"הרבה מאוד.השגתי לעצמי חיים שאסור לי לנטוש אותם.הם נהיו טובים יותר".
"אני התאמצתי בשבילך כל הזמן הזה".
"מישהו אמר לך?מישהו ביקש ממך בכלל לעשות את זה?חמוד,אל תאשים אותי בזה.אתה החלטת לעשות את זה".
"נמאס לי".
הוא התעצבן.קם במהירות.
"ותפסיקי כבר לשאוף עשן כמו סטלנית".
הוא תפס את הסיגריה מבין אצבעותיה,השליך ארצה ודרך עליה.
היא יושבת עדיין.קור רוח על פניה.
מעיפה בו מבט כשהוא מתחיל ללכת מפניה.
רגל על רגל.
ראשה שעון על כתפה.
משועשעת מההתעצבנות המהירה שלו.

הוא מתעורר בבוקר.
היא יושבת מולו בישיבה מזרחית.
הוא קולט אותה.
"מה את צריכה?"
היא מביטה בו במבט חודר עיניים.
מתקרבת לאוזנו ולוחשת:
"כן…ואני כבר מוכנה…"
הוא מביט עליה וחיוך מתפשט על פניו.
הוא קם ומרים אותה מהרצפה בחיבוק.
מסתובב מהר.
היא חובקת את צווארו בזרועותיה ומחייכת איתו.
"עכשיו…"
"אז בואי עכשיו…"

הם ברחו.יחד.
מהכל.מכולם.
מה יכול להיות יותר טוב מלברוח מהעולם,עם אהובך..?
שעתיים במטוס,והם נעלמו מהעולם.
רק שניהם,חיים את החיים עד הקצה.
בלי עוד אנשים.
בלי בעיות.
ואתם…גם זה מה שאתם רוצים וחולמים עליו…?