תירה בי

מחייכת חיוך אחרון.
אני עומדת באמצע הרחוב.
ידיי פרושות לצדדים.
אני צוחקת צחוק מרנין ומתגלגל.
דמעות זולגות מעיניי ומורחות את המסקרה.
אני צוחקת ובוכה באותו הזמן.
"תירה בי!!!"אני צועקת.
אני צוחקת מכל הדברים המטופשים שגרמת לי לעשות.במחשבה לאחור,אני מדמיינת מה האנשים מהצד חשבו.
"מטורפת,מטומטמת,מטורללת…"
אולי אני באמת כזאת,כי נכנעתי לך.
אני בוכה מכל הכאב שעברתי בגללך.
הכרחת אותי לעשות דברים שלא רציתי.
הכרחת אותי להשפיל אנשים,להכות אותם,ללמוד את לקסיקון הקללות ולקלל כל אחד שעובר לידי.
הכרחת אותי לנשק כל בחור.
הכרחת אותי לצעוק מהגג משפטים גסים.
הכרחת אותי להחריב את הבית שלי.
בגללך אני חותכת.
בגללך אני בוכה כל יום.
בגללך אני יותר לא יכולה לחיות.
עברתי בגללך יותר מדי.
לחץ חברתי,אני מודה לך על כל זה.
עכשיו,תירה בי,ותגאל אותי מהיסורים שאתה גרמת לי…