תפס בי והראה לי…

הכול היה שקט סביבי רק שמעו את הצפורים המציצות באפלה ושמעים איך מפל המים זורם.
התקרבתי אל צלילי המנגינה השקטה שמשכה אותי אלייה.
עצמתי את עייני וחייכתי ורק התקדמתי לכיוון המנגינה.
הוא תפס בידי בחוזקה ומשך אותי לעברו. שתקתי.
המנגינה המשיכה והאיש עם הגלימה כיסה את פי ולא נתן לי להשכיל מילה.
"החלום יפה בהתחלה.. אחריו יכול להגיע סיוט קטן…" לחש לי האיש בגלימה בארסיות. "יהיה לך את הרגע של האושר והנעימות שבעורכייך ויהיה את הרדה שהאפלה משתחררת.." אמר האיש,
סובב את ידו ויצר עיגול של ארפל ושם בתוך העיגול ראו ילד, ילד קטן שמשחק.
הוא גדל לאט לאט והפך להיות נער כזה גדול וחזק והייתה לו חברה יפה כזו וראיתי את אותו איש שהחזיק אותי מאחורי הנער שהיה בעיגול של הארפל, והוא גם החזיק בפיו ואמר לו את אותו משפט והאיש פשוט נעלם… והנער נשאר לבד… בלי חברה ובלי כלום רק היה ארפל מסביבו. הילדה הורידה את ידו של האיש בקלילות ולא פחדה…
"הפחד גובר עלייך…" ענתה הילדה והסתכלה לתוך עינו של האיש… "אתה מפחד ומראה לך מציאות שאינך יכול כבר לחשוב אחרת.. ואתה מגביר את הפחד להשתלט עלייך" חייכה אילו הילדה והניפה את ידייה מסביב והראתה לו איך היא מתגברת על הארפל ולא מדמיינת שהוא אכן קיים. האיש הסתכל מסביב מפוחד והסתכל על פניי הילדה התמימה.
האיש רקה ברך וכופף את ראשו ואכן השתחבה לה ולא אמר עוד… והלך לדרכו והשאיר את הילדה עם צלילי המוזיקה שאותם דמיינה…