★ יש בך רצון ★

"מה קרה לכל המחנה?" שאלתי את אחת הלוחמות הטובות ביותר שעברה לידי. ידעתי שמשהו קורה, וידעתי שזה לא טוב, במיוחד שהצופה מנפנף בידו בדגל שחור, מסמן שצריך לצאת למלחמה עכשיו.
לפתע עיניי פגשו את אחד המפקדים, הוא התקדם אליי ועקף את הלוחמת במהירות,
הרמתי את עיניי בהערצה, בשאלה.
"קרה משהו…" הוא התחיל לומר, עיניי נפקחו מעט,
"מישהו הזריק רעל ללבבות, רבים לא הצליחו להתנגד…רבים מהמחנה משותקים כרגע-
"מה?! אבל איך! מתי? זה לא-
"לאט ביתי. אין לנו עוד זמן לבזבז, מי יודע אם גם אנחנו נגועים, אנחנו צריכים להישאר יחד. את בין הלוחמות המעטות שנשארו פיקחות. אנחנו צריכים לצאת למלחמה." הוא אמר בטון אבהי.
דמעות נצצו מבין שתי עיניי, התחלתי לנענע את ראשי,
"ממ…מה מה נעשה עם כל שאר המחנה, ובכלל אנחנו ממש מעטים! איך נצא כך למלחמה ובמיוחד מול אנשיו של החזק מכל?!" אמרתי במהירות ובסערה, פחד החל להתמלא בקרבי.
מעט צער נגע בעיניו של הזקן, מאחוריו ראיתי עוד אלונקה מועברת אל החלל אחר, אחיו נמצא על האלונקה, החזרתי אליו מבט כואב.
"כמה אנשים ישארו במחנה, ויתחילו לדבר עם הלבבות ונקווה שזה יעזור, שהרעל יפוג. ובקשר למלחמה? אל תיראי לך ביתי, הם אומנם באים בחנית ובחרב מלוטשת, אך אנחנו באים איתו…" הוא הצביע על השמיים, מבלי להסיר את עיניו ממני. הבטתי אל השמיים, ידעתי שהוא מקשיב,
אבל בכל זאת…
"אני לא אהיה חיילת מספיק טובה, כמו שאמרת יכול להיות שגם לנו הזריקו רעל, מי יודע אם אצליח להתנגד עוד הרבה זמן?" אמרתי בקול קלוש. ואצבעותיי מיהרו לגשש את הלב שלי.
"את תצליחי ילדתי, ואת יודעת למה?" הוא שאל בחצי חיוך, נענתי בראשי לאט,
"כי יש בך רצון."