I'M CRY- My Feeling
בכיתי בנסיעה חזרה לבית ואני בוכה גם עכשיו. אתם לא יודעים מה אני מרגישה כי אני מסתירה את זה- לידיעתכם ולהזכירכם, אני שחקנית… גל שאל אותי רגע לפני שירדנו מהאוטובוס אם אני בסדר ועניתי שלא, אבל זה לא נכון. אני מ-מ-ש לא בסדר! אני בוכה הרבה ואף אחד לא יודע מיזה. אפילו לא ההורים שלי. זה ככה בערך חודשיים… מקווה שהבנתם ותעשו עם המידע הזה משהו, כי אני כבר לא יודעת מה לעשות! אני מרגישה שבורה, בודדה ונטל בשכבה ובכלל בעולם.. אני צריכה כתף לבכות עליה! אבל אין לי. אין לי אף אחד בעולם הזה שמתייחס אליי ואם כבר מתייחס אז לא ברצינות.. כולם עכשיו חושבים שאני ילדה שחושבת אך ורק על דברים כחולים, אבל זאת רק ׳מסיכה׳. חשבתי שככה אני אצליח להשתלב בחברה- בכך שאני אהיה כחולה. אבל טעיתי. שום דבר לא ישלב אותי בחברה. כי אני טעות שנולדה לפני קצת יותר מ-12 שנים.. כבר שקלתי אם לחתוך או לא, אבל אני פרנואידית וצעירה מדי. אולי בעוד שנתיים, כי אני לא מרגישה שהולך להשתנות משהו. זה אמיתי ואני לא ממציאה סיפור. ככה אני מרגישה- לא נראה לי תרצו להיות במקומי..
תגובות (4)
חשוב לי שתגיבו לפרקי היומן האלו בגלל שאני צריכה עזרה- אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי וגם נראה לי שאני מתקרבת לאנורקסיה, בקושי אכלתי יום קודם וזה לא מתאים לי!
אל תבכיי :( אני לא קוראת את פרקי היומן שלך אבל אני אקרא עכשיו .. תזכריי שלא משנה מה יעשוו לך בעתייד זה ישתנה ואת תהיי בסדר :) אל תדאגי :)
הייתי ככה שנה וחצי.
אני מכירה את ההרגשה מקרוב מדי…
מנסיון, אל תחתכי, אני חתכתי ורק אחרי שעצרו אותי הבנתי שהייתי מפגרת לגמרי…
אני הולכת לפסיכולוגית, זה נשמע כמו משהו מפחיד אבל זה לא.
זה פשוט בן אדם שרוצה לעזור וגם יש לו *איך* לעזור….
אני סיפרתי הכל….אחרי שנה וחצי…
סיפרתי למחנכת שלי, ליועצת בית הספר, לאחי הגדול, לפסיכולוגית שלי ובסוף ההורים דלי גם גילו.
האמת שהיחידה שידעה את הסיפור הייתה הBFF שלי שתמכה בי מהרגע הראשון…
אז בקיצור, אחרי כל החפירה….
תספרי.
אל תשמרי בבטן, זה רק יהרוז אותך מרגע לרגע, עדיף לטפל בזה מוקדם מאשר מאוחר.
ועוד משהו? קחי את עצמך בידיים, תתנגדי לדחף שלך לשקוע….
נוני.
לצערי הרב ההרגשה הזאת לא עזבה אותי מאז כיתה ב' או ג' ואני כבר באמצע מחצית כיתה ו'! במהלך השנים האלו חברות שלי התחילו לחשוב שאני מוזרה והתרחקו מימני, והחברה האחרונה שנותרה לי בכיתה ד' עזבה אותי בגלל אותן בנות. למזלי הכרתי ילדה חדשה באמצע מחצית כיתה ה' ואנחנו חברות מאוד טובות ויש לי עוד כמה משכבה יותר נמוכה, אבל אני מהילדים שחשוב להם שיחשבו עליהם רק דברים טובים, שהם יהיו אהובים על כולם.. זה האופי שלי ואני בינתיים מתחבאת בצללים מאחוריי מסיכות. אל תנסו בשום פנים ואופן לשנות את האישיות שלכן עם מסיכות, אתן אחר כך מבולבלות מאוד והמסיכה תיתקע עליכן להרבה זמן..(זה מה שקרה לי כששמתי מסיכה כחולה.
בינתיים אני אענה לכן על התגובות:
1.תודה
2.אני לא הולכת לחתוך כי אני פרנואידית ואני חוששת לספר לאימא שלי כי הפלתי לה הרבה מהצרות שהיו לי במהלך השנים והיא עשתה המון, גם ככה יש לה צרות משלה…