Well … this is my life – פרק שני.

"גל."
אני מרים את מבטי, הוא מסתכל עלי בחומרה מבעד למשקפיים.
"מה?" אני שואל בתקווה.
"אני שואל אותך שוב; מה קרה?!" הוא לקח לגימה מהקפה.
"אמרתי לך!" אני עונה בכעס. "הגעתי לבית ספר, ואז – ואז הוא התחיל להרביץ לי אז החזרתי לו!"
הוא נאנח. "אז, גל, אתה רוצה להסביר לי למה קרן שלחה רק אותך ולא את אריאל לכאן?"
תמות. בבקשה, תמות! "כי אריאל הוא חתיכת מניאק ללא כבוד וקרן היא ז – "
"בבקשה…" הוא מסתכל עלי.
אני מגלגל את עיני. "היא נגררת סתו – סתם מאמינה לכל דבר שהחתיכת נבלה הזה אומר."
הוא מסתכל עלי. "אני – אתה לא מצפה שאני באמת אאמין לך, נכון?" החיוך הרגוע שלו נשאר קפוא על הפרצוף, כמו מסכה. בא לי פתאום לקום ולרסק לו את הפרצוף, אבל זה סתם יגרור עוד עונש.
אני מגלגל את עיני עוד פעם. "לא."
לפתע הצלצול של בית הספר נשמע. עכשיו הוא מכוון על השיר 'גיטרה וכינור'.
"נישאים הם סחור וסחור…" שר אריק איינשטיין.
"טוב, אני רוצה שבשוע הקרוב אחרי כל שיעור שאתה נמצא בו אתה מנקה את הלוח, ובסוף היום אתה אחראי על הרמת הכיסאות בכל הכיתות של שכבת ח'. אוקיי?"
"יש לי בררה?" אני יוצא מהחדר והולך לכיתת ספרות.
"שלום, גל!" אומרת המורה לספרות – גילי, היא סוג של המורה הכי – היחידה הטובה בבית ספר.
"היי." אני אומר במבוכה.
"מה קרה?" היא שואלת. "לא מתאים לך לאחר לשיעורים שלי!"
איילון מגחך. "חננה." הוא לוחש בקול רם. כמה ילדים צוחקים.
גילי פונה אליו בחדות. "תקשיב, איילון," הוא אומרת ברחמים. "לא כל מי שלא אדיוט -אהמ-אתה – נחשב חננה. אוקיי?"
היא רושמת משהו על הלוח.

חְנון (ביטויים נרדפים: חננה, חנאג', לפלף, גיק ובעבר גם: יורם, שרגא או זיגי) הוא שם תואר סטריאוטיפי, המתייחס בדרך כלל לבני אדם הניחנים באינטליגנציה גבוהה מהממוצע, ושתחומי העניין שלהם (לרוב מחשבים, מדעים, מתמטיקה, מדע בדיוני, פנטזיה, גאדג'טים ועוד) אינם מנת חלקם של רוב בני החברה הסובבת אותם.

החנון הטיפוסי נתפס כבעל מבנה גוף לא אתלטי ומראה חיצוני בלתי מושך. לרוב הוא סובל מבעיות רפואיות כגון קוצר ראייה או רוחק ראייה, אקנה, הפרעות עיכול, הפרעות דיבור, הפרעות נשימה והפרעות יציבה. החנון לרוב נכשל ביחסי אנוש (לרבות בקשרים עם המין האחר), והוא ניחן בתכונות כמו ביישנות, פחדנות, שלומיאליות, פדנטיות וחולשה פיזית – המבדילים אותו מהחברה. במובן זה, "חנון" הוא כינוי גנאי לכל דבר ועניין. עם זאת, חנונים רבים מתגאים בהיותם כאלה, כאות לכישרון הטבוע בהם לכאורה, חרף בדידותם. בנוסף, אדם המסרב לבצע מעשה שיש בו סיכון, כגון ביצוע עבירה על החוק או השתתפות בספורט אתגרי, אף הוא עשוי להיות מתויג כחנון, כאמצעי של לחץ חברתי. החנון עלול ליפול קורבן למעשי בריונות, אך מנגד להתגאות בעליונותו המוסרית על החברה הסובבת אותו.

"תעתיקו."
"תודה, איילון." נשמעים מלמולים מסביב.
איילון מנסה לאלץ את הראש בגודל האפון שלו לחשוב איך לכתוב, אני לא חושב שהוא אי פעם יצליח.

"אני רוצה שתכתבו אם זה שם עצם, פועל, תואר ולא אכפת לי שלמדתם את זה לפני שנתיים, וסיכום של מה זה חנון. אני רוצה שתחשבו אם יש חנון בכיתה שלכם או ילד שקרוי חנון ותכתבו למה אתם קוראים לו ככה, ואם זה נכון שקוראים לילדים חנונים – נמקו. גל, שב."
אני יושב עם חיוך במקום שלי, ליד ים. "אאוץ' להם…" היא לוחשת לי.
"כן…"
לפתע אני שם לב לשני ילדים חדשים בכיתה, הם יושבים אחד ליד השני. לבן יש שיער חום בהיר שמגיע עד האוזניים. הוא לובש טריקו עם כיתוב של coldplay וג'ינס.
לבת יש שיער חום בהיר ארוך שמגיע עד סוף הגב. היא לובשת גופיה כחולה ומכנסי שלושת-רבעי שנראים גזורים. "מי אלה?" אני שואל את ים.
"אלה?" היא שואלת ומצביעה על שני הילדים. אני מהנהן. "אלה יובל ויואב, תאומים, הגיעו מתל-אביב."
"אה," אני אומר וממשיך לכתוב.