ה ר כ ב ת

עליתי לרכבת בסתם יום של חול.לא סופ"ש.חיילים וחיילות לא ראיתי כמעט.
כמה אנשים מבוגרים עם מזוודות, מכורבלים במעיליהם החמים, יושבים ומפטפטים ביניהם. כנראה בדרך לנתב"ג, לאיזו חופשת חורף.זוג אחד דיבר בספרדית בקול רם.לידם ישבה צעירה , פטפטה בנייד בערבית. יחסית לשעת בוקר זו היתה הרכבת די דלילה בנוסעים. לעומת הרכבת שבימי חמישי כשהיא עמוסת חיילים, והם יושבים אפילו על המדרגות , במעברים ובין הקרונות.
בגלל מזג האויר הקשה, שנחת עלינו לפתע פתאום , בלי כל הודעת מוקדמת … היו אנשים שהשתעלו והתעטשו וקינחו את אפם המנוזל. לידי ישב בחור צעיר עם לפטופ ובידו אחז טישיו. הוא לא הפסיק להתעטש. קמתי ועברתי לקרון אחר. לא שזה משנה במשהו את המצב.שמתי לב שהרכבת סןג שך סניף קופת חולים על גלגלים…לא ממש אידיאלי. ברור שהיפוכונדרית כמוני פוחדת להידבק.
כפי שהבנתם גם בקרון השני שעברתי אליו, חזרה התופעה המעניינת ואנשים מכורבלים במעילי פוך חמים, כאילו אנחנו באלפים , משתעלים גונחים ומתעטשים.האמת שכבר חיכיתי להגיע ליעד.ראיתי בעיני רוחי את מחול המיקרובים מפזז מעלי. קיוויתי שאצליח לצאת מהרכבת הזאת עדיין בריאה ולא מותקפת בשום וירוס חלילה.
במושב מולי , ישבה אישה צעירה, נראית לי חוזבש"ית (חוזרת בתשובה) לידה יושבים שלושת ילדיה.הילד כבן שנים עשרה , עם פיאות מסולסלות וכיפה גדולה שחורה, ושתי בנות , אחת כנראה בת שש והקטנה בת שלוש. הם ישבו בשתיקה ליד אמם מביטים ביתר הנוסעים .
האמא, על ברכיה מחשב נייד והיא מקלידה עליו במהירות.
אשה שישבה לידינו, חיטטה בתיקה .היא מצאה טורטית, והציעה לילדים שיחלקו ביניהם. הילד הגדול אמר שצריך לבדוק אם יש הכשר של הבד"צ.האמא צחקה.זה בסדר היא אמרה אתם יכולים לאכול. מסתבר שהילד , אוטוטו בר מצווה, יותר יסודי וקפדן מהאמא. לקח את הופלה ובדק בתשומת לב את הרישום על גבי העטיפה הירוקה .
בינתיים מצאה אותה אשה , סוכריה על מקל בודדת במעמקי התיק. היא הציעה לקטנה. הקטנה במהירות, עוד לפני הבדיקה של אחיה , חפנה את הממתק הורידה את העטיפה ומיד התחילה ללקק אותה בהנאה.
עכשיו גם היה פררו רושה , בתיק הפלאות הזה, אבל זה כבר מוגזם, ברור שאין הכשר והם ויתרו.
האשה הטובה צחקה.יש לה נכדים , תמיד בתיקה יש ממתקים והנה הילדים החמודים האלה יצאו במקרה נשכרים. האמא הרימה את ראשה מהמחשב,חייכה בבישנות והודתה לנוסעת.
הילדים המשיכו לכרסם את הממתקים בהנאה רבה.