ילד ושמו ויקטור

ויקטור הוא ילד בן 3. ויקטור תמיד שואל שאלות. הוא "מטייל" ברחבי העיר שנראית לו כמו יקום ושואל שאלות משונות. כך הוא נהיה יותר ויותר סקרן.
ויקטור ראה את אביו ליד מכונה מוזרה. הוא שאל אותו: "אבא? מה זו המכונה הזו?"
"אה, זו מכונית."
"ומה אתה עושה?"
"אני מתקן אותה."
"למה?"
"כדי שהיא תעבוד."
ויקטור ראה את אמו מכינה אוכל בתוך מקום גדול. הוא שאל אותה: "אמא, מה את עושה?"
"אני מכינה אוכל."
"מה זה המקום הזה?"
"זהו מטבח."
"ומה את מכינה לאכול?"
"סלט."
ויקטור הלך לחדרו ובדרך ראה את אחיו עם כל מיני חוטים וחומרים. הוא שאל אותו: "מה אתה עושה?"
"מכין טלפון."
"מה זה החוטים האלו?"
"אלו הם חוטי חשמל."
"מה זה טלפון?"
"טלפון זה מכשיר שאתה יכול לדבר בו עם כל מיני אנשים."
בגן ויקטור ראה מכונה שמוציאה נוזל. הוא שאל את הגננת: "מה זו המכונה הזו?"
"זו מכונת קפה."
"ומה עושים בה?"
"מכינים קפה."
כשחזר ויקטור הביתה, לכולם כבר נמאס משאלותיו אז הם החליטו לעשות כך: להגיד לויקטור "אנו לא יודעים" על שאלותיו.
ויקטור שאל את אמו: "מה זה?"
"אני לא יודעת."
שאל את אביו: "מה זה?"
"אני לא יודע."
שאל את אחיו: "מה זה?"
"אני לא יודע."
שאל את הגננת: "מה זה?"
"אני לא יודעת."
"מעתה ואילך אנחנו נשאל שאלות."
"ויקטור?"
"מה?"
"מה זה?"
"זאת מכונית."
"ומה זה?"
"מכונת קפה."
"ומה זה?"
"מטבח."
"ומה זה?"
"סלט."
"ומה זה? ומה זה?? ומה זה??? …"
"שקט!!! אתם שואלים אותי כל כך הרבה שאלות.."
"אבל חשבנו שאתה יודע את התשובות מפני ששאלת אותנו: "מה זה? ומה זה?…"
"אני מצטער. מעכשיו אגיד רק: איך קוראים לזה?"
לא!!!!

הסוף!
"מה זה סוף?"
ויקטור!!!!!!