משהו אחר – קתרין קייב

על גבעה שטופת רוחות, לבדו, בלי אף אחד שיוכל להיות חבר שלו, גר משהו אחר.
הוא ידע שהוא אחר כי כך אמרו לו כולם. כשהיה מנסה לשבת איתם, לטייל איתם, או להצטרף למשחקים שלהם, הם תמיד אמרו: \\\"מצטערים. אתה לא משלנו. אתה לא כמונו אתה משהו אחר.\\\"
משהו אחר עשה כמיטב יכולתו. כדי להיות כמו האחרים. הוא חייך ואמר \\\"הי\\\"! בדיוק כמו שהם עשו. הוא צייר ציורים. הוא שיחק את המשחקים שלהם, כשהם הרשו לו. הוא הביא את ארוחת העשר שלו בשקית, בדיוק כמו כולם. אבל זה לא עזר הוא לא נראה כמוהם ולא דיבר כמוהם. הוא לא ראה את הדברים שהם ראו. הוא לא שיחק כמוהם. ואשר לארוחת העשר שלו… \\\"אתה לא שייך לפה,\\\" הם אמרו. \\\"אתה לא כמונו. אתה משהו אחר.\\\" * משהו אחר הלך הביתה. כשכבר היה מוכן להיכנס למיטה, נשמעה דפיקה בדלת. מישהו עמד על המפתן.* \\\"שלום\\\" אמר בהיסוס, \\\"שלום , אפשר להיכנס?\\\" \\\"סליחה…\\\" אמר משהו אחר. \\\"סלחתי,\\\" אמר היצור והושיט לקראתו כפה, או אולי זה טלף או סנפיר. משהו אחר הביט בכפה המושטת. \\\"אני חושש שהגעת למקום הלא נכון\\\" אמר. היצור הניד את ראשו \\\"דווקא הגעתי למקום הנכון. המקום הזה מושלם. תראה!\\\" ולפני שמשהו אחר תפס מה קורה, הוא פסע פנימה… … והתיישב על ארוחת הערב שלו. \\\"תגיד, אני בכלל מכיר אותך?\\\" שאל משהו אחר במבוכה. \\\"אם אתה מכיר אותי?\\\" צחק היצור, בטח שאתה מכיר. נו, תביט עלי. תביט טוב – טוב!\\\" משהו אחר הביט בו. הוא הקיף את היצור סביב סביב, מימן לשמאל ומשמאל לימין. הוא לא ידע מה לומר. אז פשוט, הוא לא אמר כלום. \\\"אתה לא רואה?\\\" אמר היצור. \\\"אני בדיוק כמוך! הרי אתה משהו אחר – וגם אני!\\\" הוא הושיט לו שוב את כפתו וחייך. משהו אחר היה מופתע כל כך עד שלא היה מסוגל לחייך אליו בחזרה. לכן הוא גם לא לחץ את הכפה המושטת. \\\"כמוני?\\\" אמר \\\"אתה בכלל לא כמוני בעצם אתה בכלל לא כמו שום דבר שראיתי אי פעם. אני מצטער, אבל אתה בשום אופן לא משהו אחר מהסוג שלי.\\\" הוא פסע אל הדלת ופתח אותה. \\\"לילה טוב.\\\" היצור הניח את כפתו לצנוח לאט – לאט. \\\"אה,\\\" הוא אמר. וכשאמר את זה, הוא נראה עצוב יותר וקטן יותר. זה הזכיר משהו למשהו אחר, אבל הוא לא הצליח להיזכר בדיוק מה. ובזמן שניסה להיזכר, היצור יצא. ואז משהו אחר ניזכר. \\\"חכה!\\\" הוא צעק אחריו. \\\"אל תלך!\\\" הוא רץ אחריו הכי מהר שהיה יכול. כשהשיג אותו, הוא תפס בכפתו ואחז בה בחוזקה. \\\"אתה לא כמוני\\\" אמר \\\"אבל לי בכלל לא אכפת. אתה יכול להישאר איתי, אם אתה רוצה.\\\" והיצור נשאר.
מאז נשארו משהו אחר ומישהו חברים. הם חייכו ואמרו \\\"הי\\\" זה לזה. הם ציירו יחד. כל אחד מהם למד, או ניסה ללמוד, את המשחקים שהשני אהב. הם אכלו את ארוחת העשר זה לצד זה. הם היו שונים, אבל הסתדרו בינהם נפלא. * וכשבא אליהם מישהו, שנראה להם באמת – באמת מוזר, הם אפילו לא העלו על הדעת להגיד לו שהו לא כמוהם או שהו לא שייך או שהוא לא מהסוג שלהם. הם רק זזו קצת ופינו גם לו מקום.