דרקון הירח-פרק 2: חוטפים אותי.
"לא רוצה למות!" צרח רייט.
התקרבנו אל האדמה במהירות רבה, ידעתי אם לא יקרה נס בקרוב אני ורייט נמות.
הרגשתי שאני נוחתת על משהו גדול שאוסף אותי אל חיקו, היצור הגדול הוריד אותנו בתוך מערת דרקון ישנה מאוד.
"תודה," אמרתי "מי אתה?"
הדרקון התקרב אליי והניח את כפתו הענקית על כתפי.
"אני סורן." אמר הדרקון.
הסתכלתי על רייט, הוא שכב על בטנו ועיניו היו עצומות- הוא כנראה התעלף.
הרמתי את ראשי וראיתי דרקון שחור לטאי, אבל לא לטאי עליון רוכן מעליו, סורן בחן אותי.
את בת אנוש? שאל סורן.
"כן," עניתי "ואתה דרקון שחור. מדוע הצלת אותנו?"
"זה לא עניינך," ענה סורן "עכשיו בואי איתי."
סורן שלח את זנבו כדי לתפוס אותי, הזנב התהדק סביב גופי והוביל אותי דרך מבוך אולמות. סורן הפיל אותי לאולם חשוך ונחת לידי.
"מה שמך?"שאל סורן.
"קוראים לי סול." עניתי.
"סול," אמר סורן "סול… זה שם יפה. אך זה לא משנה, את עומדת לבלות כאן הרבה זמן."
סורן שלף משום מקום שרשרת ברזל כבדה והידק אותה סביב פרק כף היד שלי, את החלק השני סורן חיבר לקיר האולם.
"אתה הולך פשוט להשאיר אותי כאן?" שאלתי.
"לא," ענה סורן "אני מתכוון להשתמש בך בקרוב. עד אז את נשארת באולם הזה."
סורן פרש את כנפיו השחורות ויצא מהאולם.
תגובות (1)
מדהים!!!!!!!!!!