טראון רגון והדרקון השחור פרק שלוש (בבקשה תגיבו!)

המפה היתה חרוכה כאילו שמישהו ניסה לשרוף אותה, הציור היה מחולק לכמה קווים שעברו דרך כמה מקומות ובסוף היתה מערה שהייתה מכוסה אבנים.
"זאת מפת הדרקונים הקדומה." אמר קנדלי.
"מה?" שאלנו קירסי, ארפי ואני.
"מפת הדרקונים הקדומה." אמרה קיסיה. "אתם מכירים את הסיפור על הדרקונים."
"כמובן." אמרנו. "פעם, כשהאי הזה נוצר דרקונים שלטו כאן." אמרתי. "עד שהגיע הדרקון השחור, והוא כלא את כל הדרקונים במערה." אמרה קירסי. "חוץ מחמישה דרקונים, כנראה הדרקונים שלנו. אחרי כמה שנים הדרקונים שלנו מצאו את הדרקון השחור וכלאו אותו." אמר ארפי. "ואז הגיעו לאי בני האדם והאלפים. אז לפי האגדה אומרים שגיבורי הדרקון ישחררו את הדרקונים וינצחו סופית את הדרקון השחור." גמרתי את הסיפור.
"אז לפני שהגיעו לאי בני האדם והאלפים הדרקונים שלנו ציירו מפה, שתוביל את הדרך למקום שבו הדרקון השחור כלא את כל הדרקונים." השלימו קיסיה וקנדלי.
"איך אתם יודעים את זה?" שאלתי וסגרתי את המפה.
"טוב גם לך לא יזיק לקרוא קצת בספריה." אמרה קיסיה.
הסתכלתי מאחורי על אספיריון הדרקון שלי, ועל זאון הדרקון של ארפי וחשבתי: מה עוד אתם מסתירים ממני? אבל כמו שחשבתי אספיריון וזאון לא ענו. כאילו שבאמת האמנתי שהם יפתחו את הפה שלהם וידברו.
"טוב." אמרתי ופתחתי שוב את המפה. "לפי המפה קודם אנחנו צריכים להתחיל בטוטם הגדול, אז בואו נצא מיד."
"טוב, קנדלי, קיסיה ואני רק נלך הביתה לקחת את הדברים, ואז נעוף לשם." אמרה קירסי.
"לא, אני לא מוכן לסכן ככה את הדרקונים שלנו." אמרתי. "כולנו במילא בסכנה גדולה. לא אסכן עוד מישהו."
אבל קירסי לא הייתה מוכנה והיא עשתה לי את המבט שלה, מבט שהיה מסוגל להרוג מנטיקור (ותאמינו לי, זה כבר קרה פעם אחת, תבינו בהמשך הסיפור.) המבט של קירסי העביר לי את המסר: אנחנו לא יוצאים בלי הדרקונים, אלא אם כן אתה רוצה להרוג את כל מי שאתה מכיר. וכדי לנסות לשכנע אותי היא אמרה "אם נשאיר כאן את הדרקונים נסכן את כל הכפר."
"צודקת, אבל אם לא תבואו עוד עשר דקות אני לא אתן לכם לקחת את הדרקונים."
"סגרנו."

"נו, איפה כולם? אתה חושב שקרה להם משהו?" שאלתי את ארפי בדאגה.
"תירגע. עברו רק שלוש דקות."
בשבע הדקות שנותרו חצי מהן אני וארפי העברנו בשתיקה עד שנזכרתי במשהו.
"מה באמת קרה קודם?" שאלתי. "כשחזרת חצי מת?"
"זה קרה בדיוק כשנרדמת, ראיתי את האיש ההוא ועכבתי אחריו. עד שהגעתי לטוטם הגדול וראיתי שהוא סתם ישב. ניסיתי להתקרב אליו, אבל כנראה שהתקרבתי יותר מדי, והדרקון השחור ראה אותי והרים אותי גבוה יותר ויותר. חשבתי שאין לי סיכוי אז התחלתי לבעוט בו, עד שהוא התייאש והפיל אותי. נפלתי על שיח וראיתי שהתחילה שם שריפה. אחר כך חזרתי לבית ואתה יודע מה קרה אחר כך."
"טוב עברו עשר דקות." אמרתי. "אני הולך לבדוק איפה כולם."
ופתאום קירסי, קיסיה וקנדלי הגיעו, עם מבט מבוהל על פניהם.
"מה קרה?" שאלתי.
"הכפר," אמרה קירסי. "כולו נשרף."
"מה?" שאלתי. "כולם בסדר?"
"כן." ענה קנדלי. "כולם הספיקו לברוח בזמן. זה הדרקון השחור."
"זהו זה." אמרתי בזעם. "כשאני אמצא את הדרקון הזה אני אחסל אותו. אף אחד לא מתעסק עם הכפר שלנו."
"טראון תירגע, אפילו חרב אין לנו." אמרה קירסי.
"טוב, אבל איך אתם לא כועסים על הדבר הזה?" שאלתי.
"זה קשה אבל אם נילחם בו עכשיו הוא יהרוג אותנו." ענו כולם.
התחלתי להירגע, ופתאום הרגשתי רוח חזקה דוחפת אותי לעבר הטוטם הגדול. וברגע שנגעתי בטוטם הרגשתי מין זרם חשמלי בכול הגוף שלי, ואז הכול החשיך.