יער אוקסן פרק 1

זמני ביער אוקסן היה כמו חלום מבלבל ומדהים. אני חולמת לחזור אליו כל בוקר, צהריים, וערב. לפעמיים עולות לי דמעות בעיניים מרוב געגוע, אבל אני לא פיה. לכן אין זה הבית שלי. יער אוקסן הוא יער פיות. לפעמים עוברים בו גם בני אדם תועים ותוהים כמוני, חיות רבות גרות בו מפני הפיות אוהבות אותן. אבל בכללי שולטים בו חייהן של הפיות. נקלעתי ליער אוקסן במקרה מוזר למדי וככה הוא מתחיל.

XXX

הסתכלתי על השמיים וניסיתי למצוא בהם חורים. איך זה שהשמיים כל כך אחידים ואין בהם חורים? השמיים היו יפיפיים היום, כחולים תכולים חוץ מכמה כתמים צהובים מזוהמים על החלון של האוטובוס. ניסיתי להתעלם מהם, להסתכל על השמיים דרכם. אקס? אקס! יד עבה ומזיעה משכה לי בשיער. הסתכלתי הצידה וראיתי את הפרצוף המגודל של בטסי צמוד לפנים שלי. לרגע נורא וארוך מדי היא נשפה והאוויר שיצא מהפה שלה כיסה לי את הפנים. את חירשת או שנרדמת שוב בעיניים פקוחות? איכסי? אמרה ותוך כדי נתנה לי פליק באוזן. שלא תבינו לא נכון, אני יודעת טוב מאוד לעמוד על שלי, פשוט הייתי עדיין בהתאוששות מאדי הפה שלה. אספתי רוק בפה כדי לירוק לה בפרצוף, ואז שמעתי שוב, אקס! וראיתי את המורה אינג' נעמדת מאחורי בטסי. הגבות שלה נראו כמעט מחוברות מה שאומר שהיא הייתה עצבנית. למה את לא עונה אקס! צעקה עליי. זה כל כך קשה להגיד כן? אני מוכרחה לבוא עד לכאן כדי לצעוק- אממ לשמוע אותך אומרת כן?. היא יכלה גם לכעוס על בטסי על זה שהיא נתנה לי פליק באוזן אבל כנראה לא התחשק לה לכעוס היום. המורה אף פעם לא הבינה אותי, היא חשבה אותי לאחת הילדים החולמניים המוזרים והטיפשים ששום דבר לא יעזור להם. לא שלילדה שמחזיקה לי באוזן עכשיו יש הרבה שכל בראש, אבל כנראה שזה לא הפריעה למורה . אז כבר הייתי אדומה לגמרי מכעס ובאתי להגיד לה, "כן" הינה עניתי. כדי לעצבן אותה. אבל כשפתחתי את הפה שכחתי את הרוק המיוחד שאספתי בשביל בטסי והיה שם די הרבה ממנו. הוא זלג מהפה שלי לפני שהצלחתי לעצור אותו. בטסי אמרה, אייכככס! היא יררה עליי! היא יררה עליי! והמורה עיקמה את הפרצוף שלה. אני מניחה שנראיתי דיי מטומטמת. אולי זה קרה בגלל שעדיין נשארו לי כמה עדי נשיפה של בטסי במוח. אבל עכשיו כל האוטובוס התחיל לצעוק אייייייכס אייכסי המגעילה..! דרך אגב "איכסי" זה הכינוי הממש לא ברור או מתוחכם שבטסי הדביקה לי. זה אמור להישמע כמו אקס, השם שלי, שהופך ל"אקסי" שהופך ל"איכסי" שדומה ל"איכס". לקח לי דיי הרבה זמן להבין את זה וגם לקח לו דיי הרבה זמן להיקלט. אפילו כשכל פעם שהיא קראה לי איכסי כולם היו בשקט ואף אחד לא הבין למי היא מתכוונת-בטסי התעקשה ובסופו של דבר הכינוי נקלט- איכסי? אה את מתכוונת לאקס? כן! מזה קשור? תשתוק ותקרא לה איכסי! זה גרוע, למה לא נקרא לה משהו כמו אקסי הטיפ-שתוק! תקרה לה "איכסי" או שאני שוברת לך את הצוואר. ובסוף הכינוי נקלט. טוב, לא היה לי משהו יותר טוב לעשות אז ניסיתי לישון. אבל זה היה קצת קשה להירדם לשיר ערס של צווחות וצעקות איכככ! איכסי המגעילה! וכל מני צחקוקים וגם קול בהמתי חזק מכולם שמספר בלהט- "ואז המורה דיברה אליה, ואז היא פתחה את הפה, ומפלים של רוק יצאו משמה!" כשהסתכלתי ראיתי שהמכנסיים שלה היו הרבה יותר רטובים ממה שהם היו, ממש ספוגים מים. כנראה שהיא שפכה את הבקבוק שלה עליהם או משהו. בטסי המשיכה, "ואז אמרתי, מזה היה?" "ואז היא אמרה שיש לה בעיות בעצבים שבפה!" ואז אמרתי איככככככססס….

טיולים שנתיים זה תמיד אסון טבע. וגם חובה בבית הספר שלנו. ניסתי לצאת מזה בכל דרך אפשרית, אבל זה נראה למנהל חשוד שאני נהיית חולה כל שנה בדיוק בזמן של הטיול השנתי. הסברתי לו שזו תסמונת נדירה אבל גם מאוד מסוכנת שקוראים לה, טיולשנתימוות. אבל הוא בחר לא להקשיב. וגם לתת לי עונש. אם אני אגיע לבית חולים בשלושת הימים האלה, (דבר שרוב הסיכויים שיקרה) אני לא אשכח לטבוע אותו. או לפחות להשאיר לו מכתב "אמרתי לך" יפה במשרד.
שאר הנסיעה עברה בכאב ראש אחד גדול. ובפליקים בראש מדי פעם, כשכל פעם שהרמתי את היד להחזיר המורה צרחה עליי ורשמה לי "נקודה רעה". אם הייתי מקבלת על כל נקודה רעה שקל היה לי מספיק כסף כדי שלא אצטרך ללכת לבית ספר או לעבוד אי פעם. הדבר הטוב בזה שאין לך חברים זה שיש לך ספסל שלם לעצמך. שכבתי וחלמתי על פיות ויצורי קסם, ומרבדים ענקיים של דשא אינסופי מתחת לשמיים כחולים, ועל פסנתר ענקי שנוחת על בטסי, ונרדמתי.

התעוררתי לצעקות במבטא מוזר. הזדקפתי וראיתי את הנהג, המורה, ואיש לא קשור משופם ומלוכלך עם קסדת בנייה כתומה על הראש רבים וצועקים אחד עם השני. הסתכלתי מהחלון וראיתי שעצרנו בצד. המורה צעקה, אז איפה אנחנו! וקבלן הבניה צעק, אמרתי המעבר אסור! והנהג צעק משהו על זה שהוא צריך להגיע הביתה כי אימא שלו אפתה את עוגיות השוקולד המפורסמות שלה. חוץ משלושתם כל הילדים היו בשקט. אחרי חמש דקות של צעקות מחרישות אוזניים שבסופן אחת ענקית מצד הנהג,-אהההה!!! שהרעידה את כל האוטובוס, ואני דיי בטוחה שילד קרוב אליו שישב בספסל הקדמי התעלף- ירד הקבלן מהאוטובוס. המורה אמרה, מה נעשה? והנהג מלמל משהו שהוא ייקח אותנו בדרך עיקוף שהוא לא מכיר ולא היה בה בחיים וכנראה גם שנלך לאיבוד ולא נמצא את הדרך חזרה ונפספס את העוגיות של אימא.