פנטזיה במוח 1: ג'ספר – פרק 1

ישבתי על אדן חלוני והירהרתי בנוגע להצעה של הארי. האם הוא צודק? מה אם אני הייתי עד כדי כך מטומטמת שהוא לא היה צריך אפילו לבקש, וישר הייתי מתחברת אליו, והוא היה…..לא, לא, לא. צריך לזרוק מהמוח כול מחשבה רעה, כך חשבתי. זה רק יאפיל את המצב.
"אני אצא לטייל בחוץ, צריכה קצת אוויר", אמרתי לאמי ויצאתי לגינה היפה של אחוזת צ'רמינגסטון. בזמן שביקרנו אצל דודה קאס, אני קיבלתי חדר ענק ואמבטיה פרטית באחוזה הגדולה שלה, שהיא קיבלה בירושה. כולם קינאו בי בגלל שאת החופשים הגדולים, הארוכים והחמים של הקיץ העברתי בחדר מרווח באחוזה ענקית על יד הים.
יצאתי החוצה. השעה הייתי 18:32. אימי בדיוק התחילה להכין ארוחת ערב. ג'ונתן ניקה את המרפסת. היום היה התור שלי לעזור בניקיון, אבל ג'ונתן הסכים להחליף אותי בשמחה רבה. חשב שאימא תתן לו איזה פרס. ואני? אני ג'נה.ג'נה סמית' קרוסלי. אני נערה בת 13, אוהבת מוסיקה, לקרוא, לצייר וללמוד. כל מה שכולם שונאים.
שמעתי באוזניות הגדולות שלי את השיר "Strange Magic" ונזכרתי בסרט היפה שראיתי לא ממזמן, שהשיר הזה הוא מתוכו. נזכרתי בקטעים יפים מתוך הסרט, כשהבחנתי בצלליות עולות על הרצפה. החשכה ירדה, והאפילה את גינת התבלינים הקטנה של דודה קאס. הערב הגיע והנה הדמדומים. החלטתי שכדאי לחזור לבפנים. ניחוח הפשטידה והגבינה המגוררת העיר בי את התיאבון. שמתי על אחת השידות היפות של דודה קאס את האוזניות והטלפון, בידיעה שטימי יכול לקחת אותם, ורצתי למטבח. "למישהו הגיע התיאבון?" אמא חייכה. התיישבתי על כיסא הקטיפה המפואר, ובשנייה שבה אמא שמה את הפשטידה האישית שלי על צלחתי, התחלתי ישר לטחון אותה. כולם הסתכלו עליי בעיניים פעורות. אה, כן, הכול פה צריך להישאר נקי. לקחתי בעדינות את המזלג והסכין בשתי ידיי והתחלתי לאכול באינטליגנטיות. ככה היום שלי נראה. ליתר דיוק, חצי מהיום שלי. אבל זה לא העיקר. אותו יום שאני הולכת לספר לכם עליו, הרבה יותר שונה מזה. כי אני בחיים לא אספר לכם על שגרה.