הנסיכה המייללת

פעם אחת חיו זוג הורים שעמדה להיוולד להם בת. האישה הסתכלה מבעד לחלון אל החצר השכנה וכל כך חשקה בתותים הנמצאים שם. כל ערב התגנב הבעל לחצר השכנה שגרה בה מכשפה רעה וקטף כממה מהתותים בשביל אשתו. יום אחד כאשר האיש התגנב לחצר אז המכשפה תפסה אותו. היא אמרה לו: "אם אתה רוצה לצאת מכאן חי, אז שתיוולד לכם הבת תמסרו לי אותה." המכשפה הייתה הופכת ילדים לחיות.
הכשפה הסכימה שהאיש ייקח בכל פעם תותים בשביל אשתו בתנאי שהם ימסרו לה את בתם ביום היוולדה. יום אחד נולדה הבת, ובאותו הרגע נשמעה דפיקה על הדלת.
"מי שם?"
"זאת המכשפה. אתם זוכרים את הבטחתכם. תנו לי את הילדה."
"לא אנחנו לא ניתן לך אותה."
"טוב. או האיש או הילדה."
"אז תני לנו רק להיפרד ממנה. להתראות חמודה, נתגעגע אליך מאוד."
"יופי, ועכשיו תביאו לי אותה." המכשפה חשבה: "למה כדאי לי להפוך את הילדה? חסרה לי באוסף חתולה, אז אולי כדאי שתהיה חתולה. טוב… הוקוס פוקוס לחש נחש, שהילדה פה תהפוך לחתולה!" ומאותו הרגע, הדבר היחיד שיכל להחחזיר אותה להוריה בצורת בת אדם היה נשיקה של נסיך.
כל פעם הסתכלו ההורים על בתם (החתולה) וחשבו בליבם: איזו מסכנה הבת שלנו."
המכשפה השתמשה בחתולה כדי לשמור על ערוגת התותים. המכשפה כינתה את החתולה "רפנזאל" מפני שהיא הייתה חתולה יפהפייה. המכשפה לא ידעה שהנסיך מנסה להתקרב אל החתולה, הוא ידע שזו רפנזאל. יום אחד נישק הנסיך את החתולה והיא הפכה לנערה יפהפייה בעלת שיער ארוך וקול יפה. המכשפה באה וראתה את רפנזאל בדמות נערה והיא כלאה אותה במגדל גבוה ללא מדרגות וכל יום הביאה לה אוכל. כל בוקר הייתה רפנזאל שרה בקולה היפה, והנסיך שעקב אחרי קולה ראה את המכשפה מתקרבת והסתתר מאחורי עץ. הוא שמע את המכשפה קוראת: "רפנזאל, רפנזאל, שלשלי שיערך כדי שאוכל לעלות," ורפנזאל שלשלה את שיערה מראש המגדל והמכשפה טיפסה עליו.
יום אחד הנסיך בא אל המגדל וקרא: "רפזאל, רפזאל, שלשלי שיערך כדי שאוכל לעלות," והנסיך עלה. רפנזאל לא ראתה איש מעולם מלבד המכשפה, ולכן היא נרתעה. הנסיך אמר לה: "רפנזאל, קולך ערב כקולה של ציפור, שיערך רך כמשי. באתי להציל אותך מהמכשפה, האם אוכל להישאר אצלך?"
"לא, המכשפה באה לבקר בכל יום, ואם היא תתפוס אותך אתה לא מתאר לעצמך מה היא תעשה לך."
"טוב, אז אני אבוא בכל יום לבקר אותך, וכשהמכשפה תתקרב אני אברח."
יום אחד המכשפה באה וראתה את הנסיך. היא גזרה את שיערותיה של רפנזאל ושלחה את שניהם למדבר. שם רפנזאל והנסיך התחתנו, נולדו להם ילדים והילדים גדלו ונהיו מבוגרים וכולם היו מאושרים.

הסוף.