דורה ונתן

פעם בחודש בערך מגיעים ההורים של יוסי לביקור.
בכל שבת רביעית תורנו לארח את הזוג. הגברת דורה והאדון נתן.
לרוב הם קובעים איתנו בשבת אחר הצהריים. זה הזמן שהכי נוח להם מסתבר.
ארבעת הבנים כבר נשואים.הבת ריקה עדיין רווקה. עוד לא מצאה חתן…
הזוג משתדל להגיע לביקור אצל כל הבנים. לראות את הנכדים..שהם הנכסים האמיתיים שלהם. ככה הם אומרים לנו.ןגם לשמוע מה חדש ולהביא קצת מהשאריות של יבולי השדה.
את הטנדר הצהוב המסחרי שלהם הם מעמיסים בכמה מגשי ביצים..כמה עופות רזים כמעט חולניים קצת פירות שבדרך להרקיב ובאים.
מגונדרים ואפופי בושם מטפסים בקושי רב מעלה המדרגות ומגיעים בקוצר נשימה.
מיד מתנפלים בנשיקות רטובות עלי ועל עופר המסכן.סבתא דורה מתנפלת במיוחד על פניו של עופר הקטן שמסיט את ראשו לצדדים בחוסר ענין בולט.
אחרכך היא מותירה על צווארו חתימת אודם.
אבל בנה לא בבית. הבן יקיר לי אפריים מפסיד כעת את מכסת הנשיקות החודשית…
לאחר זאת היא מתיישבת בכבדות על הספה.נועצת את צפרניה הארוכות והאדומות בתוככי הכרית הצבעונית ונאנחת.
סבא נתן אדום הפנים. מיוזע קלות…מחייך אלינו במבוכה קלה.
ואז היא ממטירה עלי את השאלות המציקות והמטרידות שאין לי תשובה עליהן.
רונה איפה בעצם יוסי…
מגחכת לעצמה ומוסיפה יוסי ילד שלי מוצלח…סימן שאלה…
לאן כבר יש לו ללכת בשבת אחר הצהריים … עוילם גוילם….
ומיד עוברת לשאלה נוספת בנושא עיצוב הבית.
מה זה רונה צבעתם את החדר… ומאיפה התמונה הזאת… תמונת נוף כזו יפה…
מה זה מהשוק….
סבתא דורה לא נחנה ביותר מדי טקט.
אבל האמת שאמא של יוסי סבתא דורה מעולם לא התעניינה ממש בבנה.זה הבן הפחות מוצלח ועל כן גם פחות אהוב עליה.אמא אמורה לאהוב את כל ילדיה. אמורה. אבל לא תמיד זה ככה.
לשונות טובות דואגות לסבר את אוזנה בדבר כישלון נישואיו.
האמנם באה היום כדי לבדוק הכצעקתה…..
אני גוררת באי חשק כסא מהמטבח ומתיישבת מול הספה .
חתוכי הצבעוני שלי שוקי מקפץ בכלובו.מפזר לכל עבר את גרעיניו ומתיז את המים.תמיד מתרונן לקראת כל אורח שמגיע.לסבתא דורה לא ממש מגיע קרדיט…אני חושבת לעצמיץ
אני מתלבטת אם לשקר או להגיד לה את האמת הברורה והבלתי מתפשרתאו אולי להתעלם ..פשוט לא להתיחס לשאלה. מה על כל שאלה צריך לתת תשובה ….
אבל בכל זת אני אומרת שיוסי נסע לאחד החברים שלו אמורלסדר לו עבודה חדשה.במפעלי נצרת. נשמע דווקא טוב. אפילו די סבביר. מן שקר לבן כזה .
סבתא דורה לאנראה לי שמקשיבה בכלל.היא עדיין עוסקת בדגדוג בטנו של עופר שמתפתל ומתפוצץ מרוב צחוקץ מדי פעם בפעם היא דוחפת לו קוביות קטנות של שוקולד לבן.
הזמן מתארך. הם לא מראים סימנים שהם מתכוונים ללכת. אני מציעה להם קפה.
דורה מבקשת תה צמחים. אני אומרת שאין לי.
ועדיין אין סימן לבעלי היקר.גם כן מצא לו זמן להתפרפר.אולי הם חושבים שיחכו לו קצת ואז הוא יגיע.
כשעה קלה אחר כך עם ערוב היום הם נפרדים מאיתנו.
לא לפני שסבתא דורה הכרסתנית מודיעה בכעס שזה ממש לא בסדר והיא תדבר איתו עוד הערב. שהרי בפירוש הודיעה לו שהם יבואו לביקור בשבת. והנה האדון נעדר מביתו.
מה זה צריך להיות….חזרה שוב ושוב על דבריה.
הנה היא מתנהגת כמו בת יענה . חשבתי לעצמי. אפילו לא מטריד אותה הסיפור הזה שלנו.הם הציעו את המיטה והם יישנו בה. כדי להרגיע את מצפונה היא זורקת לנו כמה עצמות יבשות וקצת ממתקים לילד.
מעולם לא עולה בדעתה שאולי בכל זאת צריך לעזור לזוג הצעיר הזה…אולי חסרה להם יד מכוונת …סתם אהדה…השתתפות…אולי אפשר לתמוך בהם קצת בכסף בעצות….
לנתן הרי יש קשרים טובים אולי הוא יכול למצוא ליוסי עבודה טובה … כולם היו בניה חוץ מיוסי שכאמור הכבש השחור.הכי קל להתעלם.
סבתא דורה בת למשפחה ירושלמיתשורשית .דור שביעי בארץ.המשפחה שלה הגיעה מסוריה.
הם עלו לארץ על גב חמורים.ככה היא אוהבת לספר.כשהיתה עדיין ילדה היו לה עוד שמונה אחים גדולים ממנה והם חיו בבית שרב בו המחסור. רק היא ועוד אח אחד שרדו מכל המשפחה הענפה.
את ילדותה העשוקה העבירה ברחובות ירושלים העתיקה.בתקופה שיוסי בנאי היה בידידות עם מואיז הקטן.הם גם שיחקו דודס וסמל וסוס ארוך…אוכל לא היה בשפע על השולחן אבל למי כן אותם הימים…אבל שמחת חיים ועליצות רבה היתה להם בשפע.כך סיפרה לנו כשערכה את השוחןלכבוד שבת והוא היה עמוס כל טוב.
את סבא נתן הכירה בשידוך.או הגיע כשנה לאחר המלחמה כפליט שואה. אוד מוצל. נתן חיפש מהר להקים משפחה חדשה.משפחתו אשתו ושני ילדיו הקטנים ניספו במחנות ההשמדה.
נתן למוד התלאות היה זקוק נואשות לאשה טובה שתתמוך בהו ותעזור לו. אפילו עברית לא היתה שגורה בפיו.
ואכן דורה אימצה אותו אל ליבה. .נתן איש שקט ומופנם. הם דיברו בהתחלה בבליל של שפוות. דןרה ידעה את השפות המדוברות בארץ אידיש לדינו עברית וערבית. הכי קל היה לנתן עם אידיש.
יחד עלו על הקרקע ובנו את החווה שלהם.קודם צריף קטן וכמה עצי פרי.הדודים מאמריקה משפחה רחוקה שלו שבחרו לנסוע מעבר לאוקינוס.שלחו כל חודש חבילות.בגדים צבעוניים וקצת דולרים. פעם הגיעו אפילו לביקור בארץ הקודש.
נתן ודורה החזירו להם ביקור. עוד כשיוסי היה קטן והדודים השגיחו עליו ואל אחיו..
הזוגיות של נתן ודורה .שותפות הגורל והיחסים הנינוחים ביניהם היו לי דוגמא וקשה היה לי לראות את חיי הנישואין המתפוררים שלנו.