ההתחלה של הסוף

השנה הראשונה שלנו היתה קשה במיוחד.אבל זה הרי ידוע ונשמות טהורות תמיד ציינו את השנה הזאת כשנת המבחן האמיתי.
יוסי עדיין לא מצא עבודה .
בשביל שום עבודה בעולם הוא הצהיר לכל מי שהתעניין …הוא לא מוכן לקום בבוקר כשבסוף החודש הוא יקבל סכום שלא מתקבל על דעתו.זאת היתה משנתו בקצרה ובה דבק.
אבל לעומת זאת אבא שלו נתןו מצא לי עבודה טובה בביטוח לאומי.שם במחלקה הגריאטרית….הייתי הכי צעירה .אפילו המנהל היה איש מבוגר נוטה לקראת יציאה לפנסיה .
המנהל מר שרפשטיין הסכים לקבל אותי לראיון אחרי שיחת טלפון קצרה עם חמי נתן.
בעת הראיון שמתי לב שעיניו יורדות במורד רגלי שבצבצו מתחת לחצאית המיני ההדוקה.
מיד קלטתי שיש לי כאן עסק עם אשמאי זקן.
אדון נתן חמי היה איש מאד מעשי והיה מקושר עם האנשים הנכונים במפלגה .היו לו גם מספר חברים מאד טובים במקומות המתאימים. לכן לא היתה זו בעיה במיוחד בשבילו לשלב אותי בעבודות המשרד במעוז של המפלגה שלו. כמה משפטי התלוצצות באידיש…לחישות והבטחות טפיחה על השכם והופ…למחרת היתה לי עבודה .
החונכת שלי היתה גברת מבוגרת שמה אידה . אשה כבת שישים בערך.אז נראתה לי זקנה עם כי לא בלה.אכל היתה לה מן הילה של טוהר ונועם . השיחה איתה מיד קלחה .הרגשתי לפעמים כאילו אנחנו שתי נערות צעירות ופער הגילים ביננו נמוג.מהשיחות הארוכות איתה הבנתי שהחיים לא הסבירו לה פנים במיוחד. בעלה היה איש חולני והיא רצה כל יום הביתה כדי לטפל בו.מלבד עבודתה הרגילה היתה גם אחות רחמניה…
אבל גם סיפורים מענינים היו לה על נעוריה בקיבוץ. היא היתה בת קיבוץ כברי. התחתנה עם תלאביבי ועזבה את הקיבוץ לפי דרישתו המפורשת.עדיין היתה מחוברת לקיבוץ.
גם רחל וכוכבה עבדו במחלקה איתנו. הן היו כמו תאומות.אבל לגמרי לא זהות.לעולם לא נפרדו אחת מן השניה.רחל היתה בת חמישים וכוכבה היתה קצת יותר צעירה .לרחל היתה בטן הריונית.זה היה מאד מוזר בעיני. הן היו כמו דבוקות אחת לשניה.תמיד היה אפשר לראות את רחל ושניה אחרכך את כוכבה .
חמיד מתלחששות תמיד מסתודדות אבל כשמר שרפשטיין הופיע מאי שם מיד כולם נכנסו למתח.לא פעם תפסתי אותן מרכלות עלי.
…תראו תראו אותה עוד מעט יראו לה את כל התחתונים. אמרה רחל בלחש.
כולם צריכים לדעת איזה צבע החזירה כוכבה.
כלכך קצר היא לבושה והוסיפו עוד משפט שלא הבנתי כנראה באידיש.
אבל לי לא היה איכפת מהן .בכלל לא התיחסתי אליהן.
הייתי צעירה ועשיתי מה שטוב בשבילי.ומה שטוב בשבילי זה לבוא לעבודה כל בוקר במשרד הזה.
האמת היא שעל החברה רחל כמו ששרפשטיין היה קורא לה ….כאילו היינו כולנו חברי קיבוץ…
היו סיבות יותר טובות לרכילות.כולם ידעו שהיא לא נישאה מעולם.וכולם שאלו גם מאיפה ההריון הזה צץ.והכי מעניין בגילה המתקדם….אוי כמה מסכן הילד פעו הנשמות הטובות הרי היא מתאימה יותר להיות סבתו מאשר אימו.
והיא כלכך אנטיפטית וגם לבד..איזה מן ילד יצמח בתוך התא המשפחתי הזה ….

מחלקת התה במחלקה שלנו היתה מסעודה .היא היתה תימניה עתיקה כזאת.עבת בשר וטובת לב מאין כמוה.
מסעודה חיבבה אותי.היא פינקה אותי כי הייתי הצעירה מכולם שם.היא הבינה אותי גם יותר מכולם.היא גם ידעה שאני כאן ללא משפחה .בלי חברים. המשפחה שלי גרה בדרום.ולפעמים זה נראה כאילו הם מעבר להרי החושך.ממש חוץ לארץ..גאוגרפית ומנטלית.
יום אחד שעה שחילקה לנו את כוסות התה הריחני שלה.סיפרתי לה שראיתי אתמול סרט בשם ה ל ג ה זה היה סיפור אל אשה שילדה תינוק. הייתי בשוק מהתמונות הברורות הפולשניות והמבעיתות לטעמי. הייתי המומה ומזועזעת.
אז ככה באים ילדים לעולם…בעצב תלדי בנים זה דהיה עכשיו ברור לגמרי.
זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שנחשפתי לסרט כזה מעמיק תרתי משמע.פלא אמיתי בל גם נבהלתי מאד ואמרתי למסעודה … א נ י ל ע ו ל ם ל א א ב י א י ל ד ל ע ו ל ם. זה נורא כואב.מסעודה צחקה מחוש ההומור שלי…היא אמרה שיש לה עשרה ילדים ברוך השם ושכולם פשוט התחלקו לה החוצה.
בכלל לא כואב יה בינתי ויש לך אחר כך מישהו לחבר ככה קרוב ללב.
אבל עדיין זהד לא הרשים אותי.
הגעתי להחלטה עם עצמי.סופית אני מוותרת על הזכות להימנות עם סקטור האמהות.לי לא יהיו ילדים.נקודה. מקסימום אולי אאמץ לי ילד אחד כדי שאוכל בכל זאת לחוות את חדוות האמהות.
באותו אחר הצהריים הגעתי הביתה עצובה.תמונות מהסרט של אתמול עדיין ריצדו לי בראש.
עליתי במדרגות.הדלת הראשית היתה פתוחה למחצה.
נכנסתי.
יוסי שכב כהרגלו על הספה בסלון.מסביבו רומנים זעירים שונים.על שולחן הקפה עמדו שני ספלי קפה עדיין מהבילים.
אלונה יצאה מהמטבח.סיגריה נעוצה בזוית פיה.
לא אמרתי דבר.
האמת שהייתי מאד מופתעת.
אבל לא ידעתי שעוד נכונו לי הפתעות לרוב.
לעומתי אלונה בכלל לא הופתעה כשראתה אותי נכנסת הביתה.
היא התישבה בטבעיות על הספה ליד יוסי בעלי.המשיכה לעשן בשקט ועיגולי העשן מתמרים לתקרה.
השתיקה היתה מעיקה ביותר.
ואני לא חשבתישדווקאד אני צריכה להגיד משהו.אולי מישהו כאן צריך לתת לנו הסבר.
בערב ישבנו מול הטלביזיה.סיפרתי ליוסי על מסעודה וגם סיפרתי לו על ההחלטה הברורה שלי שלא אלד לעולם.כן מתוך בחירה.
הוא פרץ בצחוק מתגלגל.
המשיך לשתות את הקפה שלו ולעשן סיגריה בסיגריה.
חודשיים אחרי השיחה עם מסעודה.גיליתי שאני בהריון.
הרופאה בסניף קופת חולים שליד ביתנו רומניה יפה אמרה לי במבטא רומני כבדץ
מזל טוב גברת את בהריון.
נמלאתי ברגשות מעורבים…עדיין היה הפחד הקמאי מהבלתי ידוע ומהידוע מראש.
התמנות היו עדיין ברורות ומלאות באימה.אבל גם שמחתי.כי הרי החיים שלי עם יוסי לא היו כלכך מאושרים.הוא לא עבד והעדיף לשכב כל היום עם הרגליים על השולחן.לקרוא בלי סוף רומנים ובוק גונסים.
אלונה היתה החברה הטובה שלו והיתה גם ממשיכה להתארח אצלנו רוב הזמן.
היא כברממש לא היתה אורחת.
גם היה לי ברור שהם אפילו שוכבים לזכר הימים הטובים ההם.
המשכתי לעבוד קשה .שעות ארוכות. העבודה התישה אותי. כל יום שמונה שעות.
אחרי העבודה הייתי מגיעה לנקות את הבית.שנראה כמו אורווה והסריח כמו מחששה.לעשות את הכביסות ולבשל משהו. יוסי לא עזר בכלום.גם לא ביקשתי ממנו כלום.אבל הנכון הוא שלא זה מה שדמיינתי לי כשהתחתנתי איתו.
לפעמים הייתי שוגה בדמיונות שאולי הוא יעשהלי הפתעה ופתאום אני אחזור מהעבודה והבית יבהיק וינצוץ וריח של ניקיון ינשא באויר.והכביסה מתנפנפת על החבל.כביסה אחרת מקופלת יפה על השידה. אבל התעשתתי מיד.הבטלה היא אם כל חטאת כמו שאבא שלי אומר.
והאדון המשיך לרבוץ ולרטון.
עוד לא נוצרה העבודה שתמצא חן בעיני האדון ואם כן התמזל מזלנו והוא מצא עבודה שבוע אחר כך היה מתפטר ועוזב.המשכורת לאמספיקה והמנהל לא בסדר וחוזר חלילה .שום עבודה לא מצאה חן בעיניו.