החיים המוזרים של ליאתי פינקלשטיין

ליאתי פינקלשטיין היא לא סתם אחת, היא אחת ויחידה ודומות לה אין בכל העולם. ליאתי נולדה בשנת הדרקון, שנת אלפיים, בדיוק בשעה שתיים חמישים ושלוש, בתאריך השני לראשון. ליאתי כמעט ונולדה בראשון לראשון, אבל לא התחשק לה לצאת לעולם, בתוך הבטן של אמא היה נעים וחמים, והעולם בחוץ… הוא קצת מבהיל! בסופו של דבר הרופא משך אותה החוצה, ואז בפעם הראשונה בחייה- ליאתי נשמה. האוויר בחוץ היה נפלא, ומזג האוויר היה לא רע בכלל! בסופו של דבר החליטה שבחוץ יהיה יותר טוב ושם תגדל!
בגן אף ילדה לא הייתה דומה לליאתי, שכן לליאתי היו זוג עיניים ירוקות גדולות ושיער בלונדיני ארוך עד הטוסיק. מהיותה ילדה יפה, הרבה רצו להתקרב אליה. בכל ימי ההולדת ובכל המסיבות הראתה נוכחות ומסביבה אספה לה חבורה של בנות עם מוח בגודל של זבוב. הייתה את חופית כהן שהייתה מפלרטטת עם כל הבנים, ואת רוני פלד שכבר הספיקה לעבור בכל הקניונים שבכל הערים! והייתה את… הייתה את אילנית… אילנית לא הייתה ממש קשורה לחבורה, לא היו מסביבה המון בנים והיא לא עשתה שופינג ולא לבשה בגדים יפים. היא הייתה ממושקפת ושמנמנה, ובערך הילדה הכי לא מקובלת בכיתה… בכל זאת היא הסתובבה עם ליאתי וחברותיה כי האימהות שלהן היו חברות טובות.
ליאתי סיימה יסודי ועברה לחטיבה. בדרך כלל המעבר מהיסודי לחטיבה הוא שוק, אבל ליאתי צלחה אותו והפכה לילדה הכי מקובלת בכיתה.
חופית ורוני אחריה בקפיטריה, שלושתן תופסות שולחן ואילנית אחריהן… עם צ'יזבורגר על המגש!
"אילנית! שוב צ'יזבורגר? מה יהיה איתך?" חופית קראה בבוז.
"כן, תראי איזה דבה את!" רוני המשיכה אותה.
"די בנות, תעזבו אותה בשקט. אם בא לה להיות קובבה, שתהיה, אבל אילנית אל תשבי לידה יא מגעילה!" ליאתי חסמה את מעברה.
אילנית התיישבה בקצה השולחן והשפילה את מבטה. היא לא הרבתה לדבר, אבל אכן הרבתה לאכול. אוכל היה הנחמה שלה, ולמרות שהשמינה ליבה חייך בתוכה.
הבנות לעומתה לקחו סלט בריאות והוציאו ממנו את כל הבריאות- העגבניות, המלפפונים, הגזרים והבצלים. חסה חסה חסה כדי לשמור על הגזרה.
"הנה ליאב מתקרב! שיואו איזה חתיך!" ליאתי הסמיקה.
ליאב היה מבוגר בהן בשנתיים, הוא נולד בשנת הטיגריס, באלף תשע מאות תשעים ושמונה, ומעבר להיותו הקראש של ליאתי, היא הייתה גם הקראש שלו…
"היי ליאב!" ליאתי נופפה בשערה הזהוב כשליאב חלף על פניהן, והופ! השיער נתקע בצ'יזבורגר של הפרה השמנה!
"אופס… חיחיחי, אילנית יא זונה!" ליאתי צחקקה ונעמדה. על כל השורט הקצרצר שלה התפשט לו כתם אדום של דם…
"ליאתי… אולי כדאי שתשבי." אמרה לה חופית, רוני קמה לשירותים.
"סתמי יא זונה!" ליאתי החזיקה לה וחיבקה את ליאב.
רק לאחר מכן ליאתי שמה לב לכתם, צרחה קטנה נפלטה מפייה והיא רצה לשירותים בבהלה! "יש פה מישהו?! מישהי?! כלב חתול זונה?!"
כל הדלתות היו סגורות ואף קול לא ענה למילותיה היפות, אז היא החליטה שתבעט בכל הדלתות בכוח ותיווכח לגלות שהכל ריק! דלת אחת- בום, ריק. דלת שנייה- בום, ריק. דלת שלישית- בום, ריק. דלת רביעית- בום, מישהו מחרבן! זו הייתה רוני, משלשלת את מעייה לתוך האסלה, המסכנה כל כך התאמצה שלא להשמיע רעש, לא פלוק פלוק ולא פלוצים שכך גמרה, יושבת על האסלה ומבט שדורש רחמים- מביטה בחברתה.
"אני לא מאמינה שאת משלשלת! תתביישי לך יא מגעילה!" ליאתי הייתה כל כך בשוק שאפילו צחקוק קטן לא יצא אל האור.
רוני מצידה נשארה חסרת מילים, אבל לצד האחורי שלה היה הרבה מה לומר, וליאתי לקחה צעד אחורה וסגרה את דלתה. "שלא תתקרבי אליי יותר, שמעת?! יא חתיכת מגעילה, את מנודה מהחבורה!!!"

אחת הלכה, נשארו שלוש. אחת מוכחשת, אחת לא מעניינת וליאתי, המלכה הבלתי מעורערת.
כמו שתי מלכות הן התהלכו להן במסדרון, חולפות על פני אנשים נחותים שנולדו בשנת השור או העכברוש. ליאתי הייתה עליונה, היא גם הייתה יפה וטוב היה לה בעולם. כל העיניים היו עלייה וגם העיניים של ליאב, שקצת התבייש לגשת ולהציע חברות… אבל ליאתי מצידה, גם היא לא תציע. בקשר זוגי, זה לא מתפקיד האישה להיות המובילה.
הן חלפו על פני ליאב, וההוא עשה לליאתי עיניים, ההיא צחקקה כמו משוגעת והסמיקה כאילו שעכשיו ראתה את ג'סטין ביבר!
בשיעור ליאתי זרקה על המורה כדור נייר מרוח בדבק, והעמידה פנים שכלום לא קרה. כשהמורה הסתובבה- הופ! היא קיבלה עוד כדור לגב, ואז כשהמורה חיפשה את האשמה, ליאתי בקול קראה "זו אילנית, המורה!"
"מה… לא עשיתי כלום…" אילנית השפילה את מבטה, וישר אל למשרד המנהל היא נשלחה. כשאילנית קמה והלכה לעבר דלתה של הכיתה, ליאתי צעקה "תראו! על התחת שלה יש כתם של דם!" וכל הכיתה התפוצצה מצחוק ורק אילנית… ברחה משם בדמעות.
ליאתי הרגישה כל כך טוב לגבי עצמה! זה היה ממש לא רע, ואפילו די כיף! ולה אישית לא קרה כלום, ומבחינתה… שאילנית תלך לגור בכלוב! אילנית התרחקה מהחבורה וסוף סוף, הן נפטרו מגוש השומן.
חופית אחרי ליאתי בקפיטריה, שתיהן תופסות שולחן ולשתיהן סלט בריאות על המגש, רק שאת הבריאות הן הוציאו מהסלט ועכשיו זה בכלל לא סלט, זו חסה.
ליאב חלף על פניהן וליאתי צעקה "איזה חתיך!", עשתה פדיחות מול כל מי שהם מכירים! ליאב הסמיק וברח משם במהרה, לאט לאט הקראש שלו על ליאתי… קצת ירד. היא יפה והכל, אבל לא שווה את זה.
"הוא מאוהב בי! מת עליי!" ליאתי צעקה אחריו, נעצה מזלג בחסה ובקושי בלעה.
החסה פשוט לא ירדה בגרון, היא החליקה קצת פנימה וסירבה להכנס. בתוך הסלט היה לה קריר וכיף, ואז ליאתי הפרידה בינה ובין הבריאות ובלסה אותה מהר מהר, לפני שהטעם יעבור לפה. חסה לבדה היא לא טעימה! היא צריכה איזו עגבנייה לצידה שתתן לה קצת משמעות ואהבה! ליאתי אילצה אותה לרדת אל הקיבה ומרוב שזה היה בלתי נסבל, גם החסה וגם היוגורט שאכלה לאורחת בוקר, שניהם יצאו אל מכנסייה על חופית- ישר אל החופש!
הסתומה צרחה, וליאתי פלטה גם קליפת עגבנייה שבבוקר בה חטאה.
"אכלת עגבניה?! אני לא מאמינה!" קראה חופית. עניין הקלוריות היה הרבה יותר דחוף מהקיא שעל מכנסייה, מה, זה לא ברור?! "זה עשרים קלוריות, יא פרה! תכף תהי כמו אילנית, יא מגעילה! מגעילה!" חופית קמה והלכה לשירותים, שם שטפה את מכנסייה באחד הכיורים. ליאתי הלכה אחריה במהרה, פתחה את הדלת בבעיטה ושאלה "אנחנו עדיין חברות, כן?!"
"נראה לך, יא מגעילה! לכי תחפשי חברה חדשה!"
ליאתי ישבה לבד בקפיטריה ומולה חלף ליאב.
"ליאבי! חתיך!" היא צעקה לעברו והוא התעלם. "ליאבי! חתיכי!" היא קמה ודפקה לו נשיקה, אחת גדולה ישר על השפתיים! ואז… ואז היא הרגישה טעם מתקתק של שוקולד מהפה שלו, וצרחה "איכס! בהמה! לא אכפת לך ממני בכלל! שוקולד אתה אוכל?! אתה יודע שאני בדיאטה! אתה רוצה שאני אראה כמו אילנית?! אני זורקת אותך עכשיו, רק שתדע!"
"אבל אף פעם לא היינו חברים…" מלמל לעצמו ליאב.

ליאתי פינקלשטיין היא לא סתם אחת, היא אחת ויחידה ודומות לה אין בכל העולם! היא ילדה יפה, עם שיער זהוב ארוך עד הטוסיק, ומעט מאוד אוהבים אותה. עד התיכון היא כבר השיגה חברות חדשות והחליפה אותן כמו גרביים מסריחות.
אילנית וליאב עכשיו חברים, ורוני וחופית לא מעניינות לי את הציפורן השמאלית. ליאתי נשארה קצת בודדה, היא נשארה לבעוט בדלתות וקרו לה עוד כמה תקריות עם המחזור (כאלה גם קצת פחות נעימות), אבל ליאתי שלנו לא משתנה. ליאתי שלנו היא אחת ויחידה, וטוב לה בחוץ. היא אוהבת לצאת, לכל המסיבות ולכל המועדונים בעיר היא נדבקת כמו עלוקה, לבנים חתיכים ולחברות זמניות, הכל הולך והכל טוב.
החיים המוזרים של ליאתי פינקלשטיין הם לא טובים ולא רעים, כל עוד ליאתי שמחה, כך גם אני… רק שאת הסיפור אני מסיימת עם תחושת בטן נורא מוזרה… מעניין כמה ליאתיות יש בעולם, נראה לי שהרבה ושליאתי היא לא סתם המצאה…