כוכב הדם החצוי – פרק 1
זה היה הקרבן השלישי שמצאתי בסמטאותיה האפלוליים של העיר. וכמו לקודמים גם לו היה הסמל המצויר בדיו שחורה על ידו הימנית והסמל המשלים שלו על ידו השמאלית היה חקוק בדם.
הפנטגראם, הכוכב המחומש, שבימים אלה הוא סמלו הבלטי מעורער של המוות הממשמש ובא. אך אם ישנו אף שביב של תקווה לעיר היא נמצאת בידי. ריינסט אאורום, זהו אני, נלחמתי ברוצחים מסוג זה במשך שנים רבות והם לא יתחמקו ממנו הפעם, כמו שאף אחד אחר מעולם לא הצליח לברוח.
הגופה הייתה מרוטשת לגמרי באזור הפנים ובית החזה אך הידיים נשארו שלמות לחלוטין מלבד הסמלים והרגליים היו שלמות כמעט תמיד, וזה היווה פלא איך הרוצח היה יכול לקרוע את עורם של הקרבנות בברוטליות כזו ועדיין בצורה כזו שתשאיר את ידיהם ללא פגע בכלל?
בדקתי את הגופות בכל דרך שרק הייתי יכול ולא מצאתי שום היגיון בדרך שבה מתו הקרבנות: הפצעים נעשו באטיות מייסרת ע"י כלי שככל הנראה היה סכין משוננת, שלא הייתה חדה מספיק ובמקום לחתוך היא קרעה בבשר וריטשה את הקרבנות האומללים הידיים שלהם היו חופשיות כל העת אך לא הופעלו כנגד התוקף הקטלני. הדבר המוזר ביותר היה שגם לאחר בדיקות מעמיקות שלי ושל עשרות מומחים לא היה אפשרות לזהות שום סוג של רעלן סם או כל חומר המשפיע על השרירים או המוח, אפילו לא הורמונים, ואין שום סימני אחיזה כאילו שהם עמדו במקום והביטו במוות המתקרב ובא.
"זוהי מחשבה מטרידה" אמרתי "אבל זהו מצב ביש רציני, אם ישנו מישהו שיכול לעשות דבר כמו זה בלי התנגדות…", "אתה צודק," נשמע קול מעבר לפינת הרחוב, ובכניסה לסמטה נראתה דמות שלא הייתה יכולה להישכח בקלות, "שלום, אני היא גונדרה ממסדר הלוכדים של ארטמיס".
"מסדר הלוכדים של ארטמיס? מה אתם אמורים להיות, לוכדי חיות שברחו?" שאלתי בצורה צינית שכן האמת לא הייתה ידועה לי אז. ללא כל הזהרה הוצמדו אלי אקדח כסוף ופגיון נבזי למראה "שלא תעז להעליב את המסדר, הם היו שם בשבילי בימים בהם אבדה לי כל תקווה" הכעס בעיניה בער באש אדומה, מאז ומתמיד היה יכול לקרוא את רגשותיהם של אנשים בצורה זו כאילו ראה אותן משתקפות בחדות דרך עיניהם. הייתי חייב לומר משהו כדי להרגיע את הרוחות אחרת מישהו ישתמש בנשק "אני מצטער אם פגעתי בך או במסדר שלך, בדיחה זו צצה לראשי עקב בורותי בנושא, סליחה". זה נראה כאילו הכעס דהה לאטו ככל שהמשכתי לדבר, וכשסיימתי את דבריי היא החזירה את כלי הנשק שלה."הגזמתי במעשי" היא אמרה "אני רגישה במקצת בנושא אופיו של המסדר".
כך זה היה, המפגש הראשון שלי אם 'הלוכדים', והוא לא היה האחרון…
תגובות (0)