כנפיים צחורות-פרק4- רפאל

היום של רפאל לא היה יכול להשתפר, לפחות לא עד שהמלאכית הזועמת התנגשה בו.
היה לה גוף דק ואתלטי, ושיער כהה שנמשך עד למותניה, הקצוות אדומות.
היו לה עיניים אדמדמות כשל נץ והיא לבשה שמלה דקה בגוון שנהב שהתבדרה ברוח הסתיו הקרירה.
"מה אתה עושה?!" זעמה.
הוא שיחק באצבעותיו. "אני מצטער…"
הוא ציפה שהמלאכית תתנצל שמע התנגשה בו, אבל היא בחרה שלהתעלם ממנו.
"אתה אמור להצטער, מאוד!" היא קיפלה את הכנפיים האפורות שלה והמשיכה לצעוד, כאילו לא קרה דבר, אצבעה עטתה טבעת יהלום יפיפייה שמשכה את צומת לבו של רפאל.
"מה הדבר הזה?"
היא הסתובבה אליו, נועצת בו מבט זועם. "זו טבעת האירוסין שלי. למה אתה שואל?"
רפאל שתק, הוא לטש ביהלום מבט.
"זה יפיפה, הא?" היא חייכה, "ידיד שלי העניק לי אותה היום, אנחנו עתידים להינשא מחר."
רפאל המשיך להביט ביהלום- היה זה הדבר המדהים ביותר שראה מעודו.
"אני רפאל, ואני אבוא לחתונה שלך!"
"לא הזמנתי אותך-!" רטנה, היא קמצה את אגרופיה והמשיכה לצעוד.
"יהיה שם אוכל, אני מגיע. שנים שלא אכלתי בחתונה," הוא חייך חיוך טיפשי.
"וגם לא תאכל! אתה לא מוזמן!" היא נאנחה, "אתה אפילו לא מכיר אותי!"
"אני מכיר כמה בני-אנוש, אותך…לא," הוא חטף בזריזות מפתיעה את הטבעת.
"תחזיר לי אותה!"
רפאל התעלם, הוא בחן את היהלום במרכזה של הטבעת.
"זה זירקון." מלמל.
"לא אכפת לי!" צעקה, "תחזיר אותה!"
"מה שמך?" שאל לפתע.
היא נראתה נבוכה, עצרה את מלאכתה. "למה אתה שואל? ומי אתה?"
"אני זקוק לשמך- אני אאסוף אותו."
"לאן?" שאלה.
"למאגר שלי," אמר רפאל, "אני מכיר כמה בני-אנוש, זה הכוח שלי. אולי אספר להם עליך."
"בני אנוש? האין זה אפשרי?" נדהמה.
"בהחלט," רפאל חייך, "אני רפאל, מלאך רשמי."
הוא פרש את כנפיו, כמחוות התנצלות והוקרת תודה,
המלאכית פרשה את כנפיה שלה. היא נראתה צעירה, ומאוד יפה- לא כמו רוב המלאכיות, היא… שונה.
היא צחקקה, "שמי, ג'נה, גם אני, מלאכית רשמית."
רפאל שמח שהיא הבינה את הבדיחה, ולא השפילה אותו.
"נעים להכיר, ג'נה," אמר. הוא השתדל להיות כמה שיותר מנומס, ג'נה נראתה כאחת בעלת אופי קשוח.
"ובכן… אם תרצה מזון אוכל לקנות לך כמה לחמניות במאפייה הקרובה- לא תצטרך להתארח בחתונה שלי," הצהירה ג'נה.
"אני מעדיף שכן, אבל בכל מקרה, תוכלי לקנות לי לחמניות?" חיוך דק התפשט על שפתיו.
"בסדר-" נאנחה.

"ג'נה?"
רפאל קם מכיסאו בחריקה צורמנית. "מי מדבר?"
גבר גבוה קומה עמד למולו, אוחז בחנית, כנפיו צחורות וראשו חובש קסדה.
"המפקד שלי, אד, הכריז על כוננות. ג'נה, אנו זקוקים לך במתקפה, את חכמה מספיק כדי לעזור, כך אמר המפקד."
ג'נה הניחה את הלחמנייה החמה שלה על שולחן העץ שעליו סעדו.
"אד? הוא רוצה אותי- בצבא?" שאלה, היא לגמה מכוס המיץ שלה.
"אכן, עלמתי. הוא זקוק לך." אמר הגבר. רפאל שיער שהוא חייל.
ג'נה הסמיקה קלות, היא הנהנה נמרצות. "אני אבוא, אם, אד זקוק לי…"
"אני מתנדב," התפרץ רפאל, הוא לא היה מוכן לפספס הזדמנות לשפע מזון בחינם, הוא חי ברחוב מרבית מחייו. "אשמח לשרת בצבא הממלכה שלנו."
ג'נה החווירה, הסומק שעל לחייה נעלם.
"אתה לא יכול פשוט להתפרץ! רפאל, אתה צריך אישור!"
רפאל שלף מכיס חולצתו המכופתרת תעודה מקומטת, החייל עיין בה בסקרנות וכך גם ג'נה.
"נו? מה אתם אומרים?"
"שירות בצבא האמריקני?" ג'נה עיקמה את אפה, "מתי הספקת לשרת בצבא האמריקני?"
"הכוח שלי-" הוא כחכך בגרונו, "אני מסוגל לבקר בעולם בני האנוש."
"זה מאוד יועל לנו. מה אומרת ארוסתו היפה של המפקד?" החייל הפנה מבט אל ג'נה המגחכת.
"אתה צוחק?! כיצד תועיל? אין לך ניסיון קרבי."
רפאל ידע, ג'נה אף פעם לא התנסתה בכושר קרבי, אבל הוא…
"נצא עכשיו, אני מוכן לשרת!"
ג'נה חבטה במצחה.