כנפיים צחורות- פרק7- נתנאל

נתנאל השתתק למשמע צווחתו של גבריאל.
הוא הוצמד אל סורגי התא שלהם, סכין מהודקת אל עורקיו.
"זה רק גבריאל!" קול מוכר הרגיע את התוקף.
זו הייתה דניאלה, היא עמדה בסמוך למלאכית בעלת כנפיים רחבות וחסונות, היה לה שיער שחור וחלק וקווים דקים בורוד וכחול עיטרו אותו, נתנאל לא הכיר אותה.
"דניאלה!" קרא גבריאל.
נתנאל היה בטוח שללא הסורגים, גבריאל היה מחבק אותה ולא היה יכול להתנתק ממנה. רק כעבור כמה דקות הבין נתנאל כמה אינטימי המעשה, גבריאל לא יעשה דבר שכזה.
"אני שלמה ובריאה. זו אלכסנדרה," אמרה דניאלה.
המלאכית כחכחה בגרונה.
"אלכס." דניאלה הסמיקה.
"נעים להכיר אותך, אלכס." אמר נתנאל, הוא קם ממקומו ותחב את ראשו בין הסורגים.
"תוכלו להוציא אותנו?"
אלכס הרהרה לרגע קט, היא טפחה על שכמה ונאנחה.
גבריאל טלטל את הסורגים בחוזקה, "נצטרך לברוח מכאן אל סמית'פוול, אם לא…הצבא ילכוד אותנו פעם נוספת."
"סמית'פוול?!" נתנאל עיקם את שפתו התחתונה.
"זו העיר השכנה, ברגע שנחצה את הגבול הצבא לא יוכל לרדוף אחרינו. אבל ,ג'נה, כן- וכשזה יקרה…" גבריאל הרים אליו מבט, " נלכוד אותה, ונוכל להחזיק בה כבת ערובה. המפקד ישחרר את שאר אנשי המחתרת בתמורה."
"כמה אנשי מחתרת יש בדיוק?" שאלה אלכס.
"שלוש מאות בערך, אנו זקוקים לג'נה, לא נוכל להחזיר אותם אם לא ניקח אותה כשבויה."
"גם 'היא' בורחת איתנו?" נתנאל החווה בידו לעבר אלכס, "היא חדשה, אי אפשר להרשות עוד חבר בצוות!"
"נצטרך אותה- היא מכירה את המקום. היא תוכל לעזור לנו," הדגיש גבריאל.
אלכס הזעיפה פניה ודניאלה התיישבה למול סורגי המתכת, "זה נכון, נתנאל. אנחנו זקוקים לעזרתה."
נתנאל הנהן, הוא לא רצה להסתבך בשיחה מביכה במיוחד עם דניאלה.
"כן, גברתי."
"ובכן, אם סיימתם לפטפט, אולי כדאי שנתרכז בהם!" אלכס הצביעה על זוג שומרים מגודלים לבושי טוגות בסגנון יווני.
"בוש, אלו אסירים נמלטים…?" שאל אחד מהם.
"כן." אמר השני, הוא הרים את אלתו וחבט בה כמה סנטימטרים מפניה של דניאלה.
"עזוב אותה!" צעק נתנאל.
השומר התעלם הוא צעד צעדים כבדים לכיוון אלכס, דניאלה התייפחה.
"הגיע הזמן למעוך!"
אלכסנדרה שלפה שני סכינים מתוך שרווליה וביצעה היפוך לאחור, הכנפיים שלה איזנו אותה באוויר,
"תפתחי את המנעול," לחש גבריאל, הוא הושיט לדניאלה פגיון חבוט שכנראה החביא היכן שהוא, ידו לא יכלה להגיע למרחק בו המנעול נמצא כך שהוא לא הצליח לפתוח את המנעול קודם לכן.
דניאלה הנהנה, היא החדירה את הלהב אל החור ועסקה בסיבובו, תקתוקים וחריקות נשמעו, המנעול נפתח ב'קראק' זעיר.
אלכס השליכה את אחד הסכינים על השומר הקרוב אליה שהדף אותו בעזרת מגן זרוע עשוי עור,
היא התגלגלה בזריזות בעוד גבריאל והוא מתגנבים מתוך התא בחשאיות.
אלכס השליכה את הסכין הבא, הוא ריחף לו באוויר ולנתנאל היה נדמה שהזמן נעצר,
זעקה; השומר שנפגע קרס.